מְמַשֵּׁל משלים

השימוש במשל להעברת המסר הנבואי רווח ביחזקאל יותר מאשר אצל הנביאים האחרים, והוא מעיד על הגיוון הספרותי והדיוק הרטורי של נבואת יחזקאל. נראה כי סגנונו של יחזקאל נקלט היטב באזני העם, שכן מדברי הנביא לה' בראש פרק כ"א אנו למדים כי תגובת העם לאמצעי זה לא אחרה לבוא:

"וָאֹמַר אֲהָהּ ה' אֱ‑לֹהִים הֵמָּה אֹמְרִים לִי הֲלֹא מְמַשֵּׁל מְשָׁלִים הוּא" (ה).

עיון במשליו של יחזקאל מלמד כי פעמים רבות לא נמצא נמשל היסטורי בסופם, ולא נוכל להמיר במדויק את המשל למציאות ההיסטורית, לעיתים אף נראה כי הנבואה כולה מסתיימת עם סיום המשל. על כן את 'פתרונות' המשלים בנבואת יחזקאל יש למצוא בתוך המשל עצמו. במהלך הסיפור מתרחשות 'פריצות שונות', קטנות וגדולות, של המציאות הריאלית אליה מכוון המשל. פריצות אלה יכולות לכלול רצף של פסוקים (כך בפרק ט"ז, פס' יז-כב) ויכולות לכלול מילה אחת בלבד הסוטה מן התיאור הרציף של המשל ומכוונת או מרמזת לנמשל. המשל מעורב בנמשל עד כדי כך שלעיתים קשה (ואולי אף לא ניתן) להכריע מה בדברי הנביא שייך למשל ומה לנמשל. 

בפרק ט"ו, בשונה מהפרקים הבאים, ניתן להבחין בקלות בין הפסוקים השייכים למשל (א-ה) ולנמשל (ו-ח). במשל, מתאר הנביא גפן שמשום שנשרפה היא איננה ראויה לשימושים אחרים, לא למלאכה ואף לא לעשיית כלי. בנמשל חושף הנביא כי הגפן היא יושבי ירושלים שאש תאכלם. יתכן כי המסר העיקרי טמון דווקא בעובדה שיחזקאל איננו מציע, גם לא במשל, את האפשרות שהגפן תניב גידולי ענבים, וכך גם כאן אחריתה של העיר כגפן חסרת התועלת.

"וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ שְׁמָמָה יַעַן מָעֲלוּ מַעַל נְאֻם ה' אֱ‑לֹהִים" (פס' ח).

פנייתו של יחזקאל מכוונת כאן לתושבי בבל, ומטרתו היא להודיע להם כי לא רק שקיצה של ירושלים קרב, אלא הארץ כולה תהיה לשממה. אחריתו של העם איננה טמונה בשארית שנותרה בירושלים אלא בהם.

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון