מאין יבוא עזרי?

פרקי תהילים מזוהים יותר מכל עם האדם הנמצא בצרה. ומבין מאה וחמישים פרקי הספר, מזוהה מזמור קכ"א עם מציאות זו יותר מכולם – "שיר המעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי" (א).

פעמים רבות אופן ניסוחה של השאלה, הוא עצמו כבר חצי מהתשובה. האדם הנתון בצרה, השרוי באפלה וזקוק להגנה, ברגע הקרוב לייאוש, שכמאמר המשוררת בו "רק אלוהים לבדו יכול להציל אותו" הוא עומד ושואל "מאין יבוא עזרי?" וחשוב לדייק בלשונו – הוא איננו תוהה 'האם יבוא עזרי?' אלא "מאין". ברור לו שהגאולה בא תבוא, הוא רק אינו יודע את מקורה ואת שעתה.

האנשים המסורים בידי גורלם, החיים את חייהם בפסימיות מתמדת, בלי חזון ובלי אמונה, שואלים את עצמם האם עזרם יגיע ביום מן הימים, אך אנשי הייעוד והחזון, האופטימיים והמאמינים, אינם מעלים על דעתם את האפשרות שהעזרה לא תגיע.

הספק היחיד שאותו הם חשים באפלת הצרה, הוא ספק של "מאין". אך לא ספק של "האמנם".

באדיבות אתר 929