נעיין במבנה מזמור קל"ב על שני חלקיו ונעמוד על תוכנו
מזמור קל"ב עוסק בקשר שבין מלכות דוד והמקדש. למזמור מבנה מובהק שמבהיר את היחס שבין מלכות דוד וה':
|
חלק א' |
חלק ב' |
|
(א) זְכוֹר ה' לְדָוִד אֵת כָּל עֻנּוֹתוֹ: |
(י) בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ: |
|
(ו) הִנֵּה שְׁמַעֲנוּהָ בְאֶפְרָתָה מְצָאנוּהָ בִּשְׂדֵי יָעַר: |
(יג) כִּי בָחַר ה' בְּצִיּוֹן אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ: |
|
(יז) שָׁם אַצְמִיחַ קֶרֶן לְדָוִד עָרַכְתִּי נֵר לִמְשִׁיחִי:
|
|
קל לראות כיצד שני חלקי המזמור מתכתבים זה עם זה. גם השינויים בין שני החלקים בולטים. בחלק הראשון מי שנשבע זה דוד לה' ואילו בחלק השני מי שנשבע זה ה' לדוד. דוד מבקש למצוא לה' מקום מנוחה ואילו ה' מבקש להעניק לדוד ולביתו מלכות עולמים. באותו הקשר ברור שדוד לא יכול להבטיח מקום לה' שבו הוא ישכון לעולם, אלא רק ה' יכול לומר זאת: "זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתיה" (יד).
גם בפסקה השנייה יש שינויים בין שני החלקים. בחלק הראשון מי שמוצא את המקום לה' הם האנשים "שמענוה... מצאונה" (ו) - וזוהי כמובן בחירה לא מוצלחת (שאלה נפרדת היא איך לפרש את "אפרתה". בכל אופן ברור שלא מדובר בירושלים). החלק השני מבהיר היטב כיצד אמורה להתרחש הבחירה של המקום לה': "כי בחר ה' בציון אוה למושב לו" (יג). כחלק מהבחירה בירושלים כמשכן הא-ל, אביוני העיר ישבעו: "צידה ברך אברך אביוניה אשביע לחם" (טו) - בדיוק כמו המלך גם ה' פועל בצדקה ובמשפט.
לאחר הבחירה של ה' בביתו ה' ממלא את שבועתו: "שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי, אויביו אלביש בשת (=בניגוד לכהנים) ועליו יציץ נזרו" (יז-יח). ה' מלא את שבועתו, אך האם דוד מילא אותה? נראה שלפי המזמור השאלה שצריכה להישאל היא לא האם דוד מילא את השבועה, אלא האם דוד היה צריך להישבע למצוא מקום לה'?