מדוע נבחרו הבכורות?

בפרק יא מבשר משה לפרעה כי במכה האחרונה אשר תבוא על מצרים ימותו כל בכורות מצרים. בכורות האדם למינהם: בכור פרעה, בכור השפחה ובכור השבי וכן בכורות הבהמה. לעומת זאת, אצל ישראל לא תיהיה כל אבידה בין באדם ובין בבהמה. בעוד שבמצרים יש צעקה אנושית מחרישת אזניים הרי שבישראל אין אפילו נביחת כלבים (יא, ו-ז).
מה ראה הקב"ה להרוג דווקא את בכורות המצרים ובזה לחתום את סדרת המכות?
דומה כי הבכור בזמן הקדום היה יורש העצר, ממשיך המסורת והשושלת, המנהיג ושולט בבית ומוקד החיבור בין ההורים לילדים. כך נראה אצל קין והבל ואחר כך גם אצל יעקב ועשיו וכך אמור היה להיות בשבטי ישראל.
בהריגת בכורי מצרים ישנה מטרה למוטט את משפחות המצרים ולהפסיק את ההמשכיות של האומה הזאת. היא סיימה את תפקידה בהיסטוריה- להוציא גוי (ישראל) מקרב גוי (מצרים), וכעת לא יוסיפו לראותם עד עולם, כפי שנתברר בקריעת ים סוף (יד, יג).
באותה העת, בה נחרב העם המצרי- מתבסס עם ישראל הקרוי בנו בכורו של הקב"ה (ד, כב). הוא בכללותו, ישמש כעם סגולה הממשיך את כלל האנושות וישמש כמתווך בין הקב"ה (ההורים) לכלל העמים (הבנים).
דומה כי ההבדלה במכה זו היתה בין בכורות מצרים לעם ישראל כולו (שנחשב כולו כבכור). בהמשך מבקש הקב"ה להקדיש את הבכורות מישראל לעבודה (פרק יג) בגלל החשיבות הטבעית שבהם, ולא בהכרח בגלל הצלתם במכת בכורות, שכן כל עם ישראל ניצל.
מצוות פדיונם מופיעה רק לעת כניסתם לארץ. או אז, כבר איבדו את תפקידם לטובת הלויים בעקבות חטא העגל ולא נותר אלא לפדותם (במדבר ח).