מדוע בתחילה אסר יוסף את כל האחים, למעט אחד, ולאחר שלושה ימים שינה את דעתו ושחרר את כולם למעט אחד? מה גרם לו לשנות את תוכניתו?
לאחר שיוסף מטיח בפני אחיו את האשמה - "מְרַגְּלִים אַתֶּם, לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם!" (ט), ושומע מפיהם על קיומו של אח נוסף, הוא מציע להם מבחן לאימות דבריהם: "שִׁלְחוּ מִכֶּם אֶחָד וְיִקַּח אֶת אֲחִיכֶם, וְאַתֶּם הֵאָסְרוּ וְיִבָּחֲנוּ דִּבְרֵיכֶם הַאֱמֶת אִתְּכֶם, וְאִם לֹא - חֵי פַרְעֹה כִּי מְרַגְּלִים אַתֶּם!" (טז). בשלב זה מביא יוסף את אחיו "אֶל מִשְׁמָר שְׁלֹשֶׁת יָמִים" (יז).
למרבה ההפתעה, בסיומם של שלושת הימים מציע יוסף לאחים הצעה נוחה הרבה יותר, ובלשון מרוככת: "אִם כֵּנִים אַתֶּם, אֲחִיכֶם אֶחָד יֵאָסֵר בְּבֵית מִשְׁמַרְכֶם וְאַתֶּם לְכוּ הָבִיאוּ שֶׁבֶר רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם. וְאֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלַי וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם וְלֹא תָמוּתוּ" (יט-כ). מה גרם ליוסף לשנות את הצעתו המקורית?
לאורך כל הסיפור נראה כי יוסף מנסה לדעת, האם אחיו הכירו בחטא מכירתו. מסתבר, שזאת הייתה המחשבה מאחורי השארתם של אחיו במאסר שלושה ימים. פעמים רבות במקרא אנו מוצאים, ששלושה ימים הם זמן מספיק לשיקול דעת מיוחד, כמו שלושת ימי ההגבלה לפני מעמד הר סיני (שמות י"ט, טו), שלושת הימים שביקש רחבעם להתייעץ לפני שישיב לפניית העם (מל"א י"ב, ה) ועוד.
והנה, למרבה האכזבה, לא קרה דבר. האחים כלל לא הגיבו לדברים, ונותרו בדומיה.
אשר על כן הבין יוסף, כי אם ברצונו להביא את אחיו להכרה בחטא, עליו ליצור סיטואציה שתרמוז להם באופן יותר ברור על הקשר בין מכירתו לבין הקורה אותם כעת. שוב יאלצו האחים לבוא לפני אביהם בלא אחד מאחיהם.
ואכן, הפעם השיג יוסף את מטרתו המקורית. לאחר שלושה ימים חסרי משמעות בבית הסוהר, לפתע, כששומעים האחים את הצעתו החדשה של יוסף, מנצנצת בהם ההכרה: "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו: אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ, אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ, עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת" (כא).
נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'נקודת פתיחה' בהוצאת מכון צומת.