הקצף הגדול על ישראל לא הגיע בעקבות קרבן מישע אלא בגלל רצון יהורם לקטוף את פירות הניצחון שלא הגיע לו לפי תורת ההשגחה הא-להית. הקצף הוביל לשרשרת מאורעות שהתנהלו במישור הארצי, ביניהם קרבן מישע שהיה "שטן לישראל" במערכות המלחמה.
"וירא מלך מואב כי חזק ממנו המלחמה ויקח אתו שבע מאות איש שולף חרב להבקיע אל מלך אדום ולא יכלו, ויקח את בנו הבכור אשר ימלך תחתיו ויעלהו עלה על החומה ויהי קצף גדול על ישראל ויסעו מעליו וישובו לארץ" (כו-כז).
מה טיבו של אותו קצף גדול על ישראל? מה לישראל ולקורבן זוועה שהקריב מלך מואב?
הצדק עם החוקרים-הפרשנים המבארים גם כאן "קצף" - מגפה. בעניין זה די להצביע על במדבר י"ז, יא: "יצא הקצף מלפני ה' החל הנגף".
מקורו של קצף ה' הוא כמובן במחיצת ההשגחה הא-לוהית החופפת על המאורעות. אותה מחיצה והמתרחש בה מתוארים בפרטות ובאריכות בגרעינו של הפרק למעלה, בפסוקים י-יט. הנביא הזועם דוחה את מלך ישראל: "מה לי ולך? לך אל נביאי אביך ואל נביאי אמך!" (יג) לבסוף הוא מבשר ישועת ה' בזכות מלך יהודה וניצחון למען תת נקמת ה' במואב. נמצא מלך ישראל נישא על כנפי ישועת פלא שלא נועדה לו, והוא מבקש לקטוף פירותיו של ניצחון שאין הוא זכאי לו לפי תורת ההשגחה הנבואית. לכן יצא על ישראל קצף ה'. זהו הצד הטראנסצנדנטי של הפרשה.
ביטויו של אותו קצף ה' עלי אדמות הוא שרשרת המאורעות: קורבן מישע לכמוש, התגברות המואבים, הארכת המצור, המגפה. המגפה היא כאמור חוליה בשרשרת הרציונאלית של המאורעות, ורק כינויה "קצף" רומז לרקע האי-רציונאלי, הטראנסצנדנטי, של הפרשה. כינוי זה בא להזכיר ולהדגיש, כי כל אותה השתלשלות הגיונית ומובנת, לכאורה, שבסיומה נפל נגף בצבא המנצח, אינה אלא תוצאה של חרון ה' על ישראל.
מכאן, שקורבן מישע אינו הגורם של אותו חרון, כי אם חוליה בשרשרת תוצאותיו - "שטן לישראל" במערכות המלחמה.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא מתוך אתר דעת