מה יפתור את המצוקה?

לאחר לידת ארבעת בניה הראשונים נאמר בלאה "ותעמֹד מלדת" (כ"ט, לה). בביטוי זה רומזת התורה לקורא לבל יצפה ללידות נוספות שלה. ובכל זאת, לאחר מעשה הדודאים היא שבה ויולדת שלושה ילדים נוספים! אין זאת, כי אם גמול טוב שגמלה הקב"ה על שוויתרה על הדודאים לטובת יעקב. וכפי שהפסוק עצמו מעיד: "וישמע א-להים אל לאה ותהר ותלד..." (יז).

אזכור מפורש של התערבות א-לוהית בלידות הופיע בלידתה הראשונה של לאה, ושב והופיע בלידת רחל את יוסף. בשני המקומות הללו הדבר מתאים, שהרי בשניהם פתח ה' את רחם האימהות. אך מדוע חוזר הביטוי בשנית אצל לאה? והרי לא מצאנו שהוא מופיע שוב ושוב בין לידה ללידה! נדמה שחזרתה של כותרת זו בפתח לידותיה האחרונות של לאה מלמדת כי היה כאן צורך בהשגחה א-לוהית מיוחדת: לאה כבר 'עמדה מלדת', ורק בעקבות מעשה הדודאים פתח ה' שנית את רחמה.

מעשה הדודאים הניב אפוא תוצאות הפוכות מן הצפוי. רחל, ברצותה סגולה לפריון ובוויתורה על יעקב, דחתה עוד יותר את הריונה, ודווקא לאה, שהסכימה לוותר על סגולות מאגיות עבור יעקב, זכתה ללדת שני בנים נוספים שיבנו את משפחת יעקב.

במעשה הדודאים עולים על פני השטח המתחים החבויים במשפחת יעקב: ניסיונותיו של ראובן לנחם את אמו; מצוקתה של רחל העקרה, שאינה מוצאת לה אפילו אוזן קשבת, ומצוקתה של לאה הבודדה, המרגישה שבעלה נלקח ממנה; הקצר התקשורתי בין שתי האחיות, ואי-הצלחתו של יעקב לפעול להשכנת שלום בין נשותיו.

בסופו של דבר נפתרות המצוקות רק בהתערבות בורא עולם: "וישמע א להים אל לאה" (יז); "ויזכר א-להים את רחל וישמע אליה א-להים" (כב). לא סגולות פריון כאלה ואחרות, מוכחות יותר ומוכחות פחות, יפתרו את מצוקות המשפחה; רק תפילה שנשמעת על ידי בורא עולם תעשה זאת.

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון