מה מסתתר מאחורי אוסף השמות

ספר עזרא נפתח בהצהרה חגיגית של כורש מלך פרס. הוא מאשר לגולים לעלות ליהודה ולבנות את המקדש בירושלים. פירוט שמות העולים יוצר תחושה של תנועה המונית מבבל לירושלים. ממבט ראשון נראה שהשיבה של העולים לנחלת אבותיהם מקשרת בין ימי הבית הראשון לימי הבית השני.

אך כמו שאומר הפתגם העממי: "א-לוהים נמצא בפרטים הקטנים". תשומת לב זהירה לנתונים שמופיעים ברשימה מגלה תמונה מעט שונה.

רשימת העולים ליהודה מורכבת מארבע קבוצות. שלוש הקבוצות הראשונות מתייחסות לשורשים של העולים ביהודה בתקופה שקדמה לחורבן: לפי אב קדמון, לפי מעמד חברתי ולפי מקום מגורים בעבר. הקבוצה הרביעית היא חריגה. היא כוללת אנשים שלא הצליחו להוכיח שהם שייכים לזרע ישראל ולכן הם לא יכולים לשרטט קו ישיר בינם לבין העבר שלהם ביהודה.

בדיקה של מספרי העולים ברשימה מעלה שבעצם לא היו כל כך הרבה אנשים שבחרו לעזוב את בבל, מרכז האימפריה, לטובת יהודה, פחווה נידחת במערב. חוץ מזה, בכותרת הרשימה כתוב: "וַיָּשׁוּבוּ לִירוּשָׁלִַם וִיהוּדָה אִישׁ לְעִירוֹ" (א). בפועל, רוב המקומות שמוזכרים ברשימה נמצאים בכלל בנחלת שבט בנימין.

גם המעמד החברתי של העולים הוא לא מהמעלה הראשונה. מעט כוהנים ולוויים עלו לירושלים ולעומתם נתינים ושוערים רבים בחרו לשוב. לבסוף, הנוכחות של אנשים שלא יכלו להוכיח את הייחוס שלהם פוגעת בקשר שאמור היה להיווצר בין ימי הבית הראשון לבין שיבת ציון.

הרשימה הארוכה של העולים מבבל ליהודה מוליכה את הקורא שולל. הפער בין החזון למציאות, שמשתקף ברשימה בצורה ברורה, הוא ממאפייניה הבולטים של התקופה.

באדיבות אתר 929