מה פשר הניכור?

לאורך דבריו של איוב עולה שוב ושוב תחושת הכעס והזעם. אך לצידה מתגלה רצון נוסף. איוב לא רק כועס על חוסר הצדק שכלפיו, אלא גם כואב את הניכור הא-לוהי שקיים לדידו כלפי האדם.

לצד הזעקה בפרק ז' "מה אנוש כי תגדלנו" (ז', יז), זעקה שמתלווה אליה בקשה שאם האל לא מיטיב לאדם, לפחות שיעלים עיניו ממנו, מופיעה בפרקנו כמיהה אחרת. שוב ושוב מנסה איוב בפרקנו, כביכול להזכיר לאל את קרבתו לאדם. "הֲטוֹב לְךָ כִּי תַעֲשֹׁק כִּי תִמְאַס יְגִיעַ כַּפֶּיךָ?" (ג)

הלא האדם הוא יגיע כפיך, מעשה ידיך, אומר איוב. מדוע אם כך אתה נוהג בו כאויב? מדוע אתה מואס את יגיע כפיך?

"זְכָר נָא כִּי כַחֹמֶר עֲשִׂיתָנִי וְאֶל עָפָר תְּשִׁיבֵנִי. הֲלֹא כֶחָלָב תַּתִּיכֵנִי וְכַגְּבִנָּה תַּקְפִּיאֵנִי. עוֹר וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי וּבַעֲצָמוֹת וְגִידִים תְּשכְכֵנִי. חַיִּים וָחֶסֶד עָשִׂיתָ עִמָּדִי וּפְקֻדָּתְךָ שָׁמְרָה רוּחִי" (ט-יב). הבט, אומר איוב לאל. רעיי כאן מסביב מתרצים את מעשיך, המילים שבפיהם אולי מסתדרות זו עם זו, אך האם כך נוהג יוצר ביצירתו? מה פשר הניכור הזה?

אם רעי איוב מבקשים לשמר את התבנית המוכרת שבה האל מנהיג את עולמו בצדק, איוב מבקש יותר. איוב מבקש אל אכפתי. אולי מה שמבקש איוב הוא למצוא אצל האל גם פנים אנושיות.

אם לא כך אומר איוב, אינני מעוניין.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

באדיבות אתר 929