"וַיִּקְרְאוּ אֶל לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וְנֵדְעָה אֹתָם". (בראשית י"ט, ה)
רש"י:
ונדעה אתם - במשכב זכר, כמו (פסוק ח) "אשר לא ידעו איש".
רמב"ן:
ונדעה אותם - כוונתם לכלות את הרגל מביניהם, כדברי רבותינו (בבלי, סנהדרין קט א),
כי חשבו שבעבור טובת ארצם שהיא כגן ה' יבאו שם רבים, והם היו מואסי הצדקה,
אבל לוט בעשרו וממונו בא אליהם, או שבקש מהם רשות או שקבלוהו לכבוד אברהם.
והכתוב מעיד שזאת כוונתם, שנאמר (יחזקאל ט"ז, מט): "הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה ויד עני ואביון לא החזיקה"
ומה שאמר (בראשית יג, יג): "רעים וחטאים לה' מאד", שהיו מכעיסים ומורדים בשלותם ובענוי האביונים, והוא שאמר (יחזקאל טז, נ): "ותגבהינה ותעשינה תועבה לפני ואסיר אתהן כאשר ראיתי".