מה שגרם להתפרצות

'מפלגת' דתן ואבירם נבלעה בפי הארץ ונמחקה. אבל 'מפלגת' הקודש, מקריבי הקטורת המשיכה להיאבק, והאשימה את משה ואהרן – "אַתֶם הֲמִתֶם את עם ה'" (ו) כי הם הציעו את מבחן המחתות, שבו נשרפו 250 נשיאי עדה.

תפילתם של משה ואהרן ביום הקודם ("הָאיש אחד יֶחֱטָא ועל כל העדה תִקְצֹף" - ט"ז, כב) נחשפה באי אמת, כי המונים עדיין נאבקו נגד כהונה משבט אחד, והטענה "כי כל העדה כֻּלָם קדושים ובתוכם ה'" (שם, ג) המשיכה להישמע ולהדהד.

דבר ה' הראשון למשה בהר סיני – "ואַתֶם תהיו לי ממלכת כֹּהנים וגוי קדוש" (שמות י"ט, ו) מוכיח שיש צד של אמת בטענה זו, וכך אנו למדים גם מקדושת הבכורות מיציאת מצרים.

כבר אמרנו לעיל (פרק ג' ופרק ח') שהחלפת הבכורות בשבט לוי הייתה מסקנה הכרחית בגלל האנרכיה שהשׂתררה בתחום הפולחן, אשר הגיעה לשיאה בחטא העגל. אולם המהפך אל בחירת שבט לוי וקדושתו, ושמירת המשכן והקודש רק בידו, לא נתקבלו בקלות ופרקנו מוכיח זאת. המאבק נמשך ויחד עמו האסונות וההצלה.

אולם מתי התחולל המרד של קורח ועדתו?
ר' אברהם אבן עזרא (בפירושו לט"ז, א) טען שהמרד פרץ כבר בסיני, בזמן החלפת הבכורות בלוויים, כי לדעתו אין שום היגיון באיחור המרד הזה למדבר פארן.
הרמב"ן (שם) טען מולו כי במדבר סיני, למרות חטא העגל, היה משה בשיאו והמרירות נדחקה. אולם אחרי גזרת 40 השנה במדבר התפרץ הכול, ודתן ואבירם יוכיחו שטענו כי משה נכשל בהבאתם לארץ. לכן, פרץ אז גם המרד נגד בחירתו של שבט לוי.  

באדיבות אתר 929