המוסיקה ביהדות כולה רוחניות ומשמשת כאמצעי לרומם את האדם ולהעלותו טפח מן הארציות, וזאת בניגוד למוסיקה אצל שאר האומות. כיום עם חזרתנו מהגלות עלינו לזקק את המוסיקה מהשפעות זרות שספגנו במהלך הדורות.
מקורות הנגינה בישראל הם מימי שבתנו על אדמתנו כשבית המקדש קיים, והעבודה בו נעשית לקול נגינת הלוויים ושירתם.
הגולים לבבל בוכים בזכרם את געגועיהם לציון: איך שרתה רוח הקודש בעקבות הנגינה, בין אם עיקרה בפה או עיקרה בכלי. איך המקריב קרבן חטאת שב מחטאתו באמצעות השירה והנגינה בבית המקדש. איך שאיבת המים בשמחת בית השואבה שאבה גם רוח של קדושה והתרוממות. איך "קחו לי מנגן" הביא לנביא את "יד ה'", דהיינו היכולת להתנבא.
ביהדות אין קיום למוסיקה מלבד על הקרבן ובבית המקדש. המוסיקה ביהדות כולה רוחניות ומשמשת כאמצעי לרומם את האדם ולהעלותו טפח מן הארציות, וזאת בניגוד למוסיקה אצל שאר האומות, עבורם המוסיקה היא מטרה כשלעצמה ולשם אמנות והפגנת וירטואוזיות.
"על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון. על ערבים בתוכה תלינו כנורותינו. כי שם שאלונו שובינו... שירו לנו משיר ציון איך נשיר את שיר ה' על אדמת ניכר" (א-ד).
נשים לב לדו-שיח בין השובים לגולים:
השובים: שמענו על נגינתכם העילאית המיוחדת והמרוממת. אנא שירו גם לנו כדי שנטעם משיר ציון
הגולים לא עונים להם באותו לשון. הם משיבים:
לא נשיר, "איך נשיר"
אצלנו אין "שיר ציון" , אין שירי מולדת וכדומה
אצלנו השירה היא רק לכבוד הקב"ה, שיר שאפשר לשיר רק בבית המקדש ובארץ ישראל
מגודל האסון גזרו חז"ל איסור על העיסוק במוסיקה אחרי החורבן, ועוד גזירות שאנחנו מקיימים היום כ"זכר לחורבן". כיוון שהנגינה היא צורך אינטלקטואלי ובן אנוש לא יכול להתקיים בלעדיה, ההיתר לנגן היום הוא מכוח השבועה: "... אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי" (ו).
"אם אשכחך ירושלים – תשכח ימיני" (ה). כאשר יצא עם ישראל לגלות, כנחל הזה היוצא לזרום וסובב בין הרים סלעים וגיאיות, ספג לתוכו גם מיובלי הנגינה של עמים אחרים דרכם עבר ובתוכם שהה. נחל זה הממשיך לזרום גם כיום, סינן, זיקק, וצרף את החומר המוסיקלי שהגיע אליו עד שזה נהפך לחלק אינטגרלי ממנו.
בגלות קבלנו "אישור" לעשות מוסיקה, סגנון הנגינה היהודית אחרי החורבן נקרא "כליזמר". נגינה זו שהיא קצת מלנכולית נובעת מהצורך שבכל ניגון ובכל הזדמנות שהיהודי מנגן הוא יכניס לנגינתו את הגעגועים לירושלים "אעלה את ירושלים על ראש שמחתי" (ו).
עתה משחוזר נחל זה לארצו ולמקורו, מפכים מימיו הזכים ומפיקים צלילים חדשים-ישנים שנאגרו ב"אוצר הניגון היהודי". את האוצר הזה צריך לתקן ולשפר כי היום: איך נשיר שיר נכר על אדמת השם?
באדיבות אתר 929