הנשיאים מביאים מתנות לחנוכת המשכן מרצונם, ללא ציווי של ה'. האם זה לגיטימי? האם יש מקום להתנדבות כזו, או שהכל צריך להיות רק על פי ציווי ה'? ה' מלמד את משה שנדבת ישראל ראויה, מתקבלת, ומשמעותית.
על פי חז"ל (שיר השירים רבה פרשה ו ד"ה יפה), מתנת הנשיאים גרמה למשה רבינו קושי: עד כה, כל המצוות וההלכות ניתנו על ידי ה'. נתינת העגלות שהנשיאים הביאו בשביל נשיאת המשכן יוצרת סיטואציה תקדימית: הנשיאים מנסים ליצור הלכה חדשה, שאין לה מקור בציווי של ה'.
משה רבנו אינו מכיר דינמיקה כזו של יצירת הלכה. האם מדובר כאן בהתפתחות לגיטימית? האם הוא יכול לקבל את המתנה? ללא רוח הקודש או נביא, לא ניתן, על פי תפיסתו של משה, לקבל את המתנה ולהכיר בה כלגיטימית. תורה יכולה להתקבל רק בהתגלות.
אולם, הקב"ה מגלה למשה כי הוא טועה, חז"ל דורשים את המילים "קח מאתם" (ה) ומסבירים כי החידוש הגלום בהן הוא שניתן לקחת את המתנה על אף שהנשיאים הביאו אותה מיוזמתם ומרצונם, ולא מכוח ציווי של ה'. נדבת ליבם של ישראל ורצונם הטוב הוא יופיים ושבחם.
לא זו בלבד שאתערותא דלתתא כזו מתקבלת, אלא היא אף הופכת להיות חלק מן התורה - נוהל המסע נקבע מחדש ומתעדכן, מפני שיש כעת עגלות המסייעות לנשיאת המשכן. יתר על כן, על פי חז"ל, הקב"ה מרעיף על הנשיאים שבחים מופלגים. המשכן נמשל לעולם כולו, כמעין מיקרוקוסמוס, ונשיאת המשכן היא כסיוע לקב"ה, שכביכול נושא את העולם על כתפיו. על ידי השתתפות הנשיאים במשא ה'מיקרוקוסמוס', קטן כביכול הסבל שבנשיאת העולם.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון