מזבח העולה - בחוץ!

מזבח העולה הוא הכלי הדומיננטי ביותר במשכן. כל הקורבנות מוקרבים על מזבח זה בעוד שעל המזבח הפנימי (מזבח הזהב) מקטירים את הקטורת בלבד. אלא שאם כך מדוע מזבח העולה אינו חלק מהמשכן עצמו? מדוע הוא מוצב בחוץ? עיקר התגלות השכינה היא בקודש הקודשים ופעמים אף בשאר חלקי המשכן (מ', לה) אולם ודאי לא בחצר!

במדרשים רבים מופיע הרעיון שהמשכן וכליו בנויים על פי דגם של בית בו מתארח המלך. היטיב לתאר זאת הספורנו בפירושו (כ"ה, כג): "ועשית שלחן. אחר מעשה הארון שהיה כדמות כסא לשכינה, כאומרו ונועדתי לך שם, ציוה על שלחן ומנורה כמנהגם לפני השרים, כענין השונמית באמרה ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה (מל"ב ד', י)". אלא שהבנה זו רק מחזקת את השאלה מדוע המזבח עליו מקריבים ומגישים לפני ה' את הקורבנות אינו חלק מהבית?

יש שהציעו שמבחינה טכנית, בשל גובהו של המשכן ובשל האש הגדולה שעליו והעשן המיתמר ממנו, לא ניתן להציבו בתוך האוהל (ראו עוד בפוסט מאת הרב אלחנן סמט). אולם נראה שניתן להעלות שתי סיבות נוספת: סיבה אחת -  אכן, המשכן בנוי כדגם של בית מלכות בו יושב המלך על כסאו ולפניו שולחן, מנורה וקטורת. התורה רוצה לחדד בתודעתנו שה' אכן שורה בתוך המחנה. אולם דווקא בשל כך יש צורך להדגיש שבפועל ה' אינו אוכל את האוכל אותו אנו מגישים לפניו. אי לכך המזבח בו מגישים לפני ה' את הבשר והמנחה, נשאר בחוץ ואינו עומד לפניו. זו גם הסיבה מדוע מזבח הקטורת, השולחן והמנורה, למרות שהם בתוך הבית, ממוקמים מחוץ למקום השראת השכינה, מחוץ לקודש הקודשים, מאחורי מסך הפרוכת.

סיבה שנייה - המשכן הוא בעיקר עולמם של הכהנים, משרתי ה'. אולם אחד החידושים הגדולים העולים מפרשת ויקרא הוא שפעולות רבות בתהליך הקרבת הקרבן יכולות להיעשות על ידי הישראלי המביא את הקרבן. בכך מדגישה התורה את שייכותם של כל ישראל למקדש. כדי לאפשר זאת וכדי לחדד תודעת שייכות זו, הקרבן אינו מוקרב במקום נסתר בתוך המשכן.