מחיר הכוח

קצת קשה לעבור ממזמורים נגד רשעי טרור ורצח, למעשי עוול 'רגילים' כמו "שִׂפְתֵּי חֲלָקוֹת, לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת", ובו בזמן עסוקה בשוד עניים ואביונים, אבל זוהי הרשעה היותר שכיחה, זו שפוגשים במיוחד במסדרונות שליטים, גדולים וקטנים.

למה זה קורה? שלטון מייצר כוח וגאווה, ואלה משחיתים – "אֲשֶׁר אָמְרוּ... מִי אָדוֹן לָנוּ"?! כל עוד אדם חי בפשטות, בענווה, הוא מסתכל על כל אדם 'בגובה העיניים', אין לו את הכוח המוביל את בעלי הכוח לרמוס אנשים, וזה גם לא יעלה על קצה דעתו.

מעניין הקשר בין 'עָנִי' ל'עָנָו', האחד שפל בנכסים, והשני במוסר ובמידות, אבל שניהם משורש אחד ('ע-נ-ו') של פשטות נמוכה. לא במקרה זכה לקבל את התורה עם של עבדים משוחררים, שאכלו מָן בשוויון – "עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת... וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה, וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר" (שמות טז, טז-יח).

אחרי שהשתקעו בארץ והרבו נכסים, ובמיוחד בימי המלוכה, החלה להתפתח תרבות הכוח, העושר וההשחתה, עם שוד עניים ואנקת אביונים, וזעקות הנביאים יוכיחו.

לַמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית מִזְמוֹר לְדָוִד;   

הוֹשִׁיעָה ה'

כִּי גָמַר (=נעלם) חָסִיד,
כִּי פַסּוּ (=אָפסוּ) אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם;
שָׁוְא יְדַבְּרוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ,
שְׂפַת חֲלָקוֹת, בְּלֵב וָלֵב יְדַבֵּרוּ;

יַכְרֵת ה' כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת,  
לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת;   

אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשֹׁנֵנוּ: נַגְבִּיר שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ,
[כי] מִי אָדוֹן לָנוּ;
מִשֹּׁד עֲנִיִּים, מֵאֶנְקַת אֶבְיוֹנִים,

עַתָּה אָקוּם [להושיעָם] יֹאמַר ה', 
אָשִׁית (=אַציב אותם) בְּיֵשַׁע
[אשר] יָפִיחַ לוֹ (=יתפרסם [ויוודע כי]) –    

אִמְרוֹת ה' אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת,
[כמו] כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל (=ידוע) לָאָרֶץ,   
מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם;   

אַתָּה ה' תִּשְׁמְרֵם (=את האביונים),   
תִּצְּרֶנּוּ מִן הַדּוֹר [המרושע] זוּ (=אשר [שולט]) לְעוֹלָם;   

[גם כאשר] סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן
כְּרֻם (=כמרימי ראש), זֻלּוּת (=שִפלוּת) לִבְנֵי אָדָם.

באדיבות אתר 929