כהקדמה לספרו פותח הושע ב"הטלת פצצה" ומתאר דרך שמות בניו את הנתק ההולך ומחריף בין עמ"י לה'. נתק שמגיע עד לכדי ניכור מוחלט "כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם".
פרק א' בהושע פותח במיקום נבואת הושע בציר הזמן התנ"כי. הכתוב עושה זאת מכיוון שחשוב להבין את התקופה בה מתנבא הושע: תקופה של גאווה ומותרות, ושגשוגה של העבודה הזרה ברחבי הארץ. לאור תקופה זו נצטרך להבין את הפנים השונות של נבואות הושע.
עיקרו של הפרק מציג תהליך: ראשית, נושא הושע אשת זנונים, הנמשלת לעם ישראל, הזונה אחרי אלוהים אחרים ואינו שומע בקול ה'.
הבן הראשון, הנמשל למצבו של עם ישראל, הוא עדיין בוודאות בנו של הושע - "ותהר ותלד לו בן". ובנמשל: עמ"י עדיין עובד את ה', אף שעובד גם עבודה זרה, עדיין יש לו ייחוס לה'. הבת, שכבר לא בטוח שהיא בתו של הושע ("ותהר עוד"- לא ברור ממי), נקראת "לא רוחמה" - ה' לא ירחם על עמ"י כמקודם, כפי שלאב קשה לרחם על בת שאינו בטוח שהיא ממנו. בשלב זה עדיין יש קשר בין עמ"י לה'. על אף שה' לא מרחם עליהם, עדיין ישנה אהבה, גם אם לא מושלמת.
לאחר תקופה, נולד הבן הנוסף. לבן הזה כבר ברור שאין קשר וייחוס עם הושע. ובנמשל - כבר מתנתק לגמרי הקשר בין עמ"י לה', עד כדי כך שהושע קורא לו "לא עמי"(ניתן להנגיד ל'בן עמי' של בת לוט). ומבהיר כי הניכור הוא מוחלט.
אם כן, כהקדמה לספרו פותח הושע ב"הטלת פצצה" על עם ישראל. כדי לזעזע אותם ולהביא אותם להבנה של מקומם הרוחני הקשה, שמחריף והולך עד כדי ניתוק של "אתם לא עמי".
הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנך, המהווה בית ללימוד התנך בידי הנוער.