תגובתה של לאה על עניין הדודאים מעוררת השתאות. כיצד ניתן להסביר את התפרצותה של לאה על רחל? האין בדבריה מעין כפיות טובה על כך שרחל הכניסה אותה, צרתה, לתוך ביתה מרצונה?
הזמן הוא עת הקציר. ראובן הנער משוטט בשדה ומוצא דודאים. הוא מביא אותם לאמו. כנראה אמרה לו זה מכבר כי היא מחפשת את הצמח הזה. טוב הוא עבורה ומשמח אותה.
הנה הוא מגיע ומושיט לאמו את הדודאים. רחל הרואה זאת מן הצד מבקשת ממנה שתתן לה מעט. או אז, מאשימה אותה לאה כי לקחה את בעלה וכעת רוצה לקחת גם את דודאי בנה.
כיצד לאה אומרת דבר כזה? הלוא על פי המדרש רחל היא זו שגילתה לה את הסימנים באותו הלילה שהיתה מיועדת להתחתן עם יעקב! המלבי"ם מקבל את דברי המדרש ואומר כי לאה לא התכוונה חס וחלילה לפגוע ברחל אלא כוונתה היתה לומר לה "הפסיקי להשתמש בתחבולות טבעיות כדי להוליד ילדים". הלוא בכל הזדמנות את מבקשת להיות עם יעקב כדי שתוכלי ללדת ממנו וכעת רוצה את להשתמש בסמי רפואה כדודאים. עדיף שתפני לה' ותשימי מבטחך בו בלבד.
ואולי אפשר ללכת בדרך אחרת. חז"ל סיפרו על מסירת הסימנים ובכך פתרו את השאלה כיצד יעקב לא ידע שבלילה ההוא הייתה זו לאה ולא רחל. אולם, אולי ניתן להציע הסבר אחר. יתכן שלאה ורחל היו באמת דומות מאד ולכן יעקב לא הבחין ביניהן.
כתוב בתורה שלאה היא הגדולה ורחל היא הקטנה (כ"ט, טז) ונראה כאילו יש פער שנים גדול ביניהן. אולם, יתכן שהן היו תאומות, בדומה ליעקב ועשו שנולדו בהפרש קטן מאוד ובכל זאת מתוארים כבכור וצעיר. משום כך, קשה היה ליעקב להבחין בין רחל ללאה באישון לילה.
נמצא כי לאה כלל לא ידעה שבעצם יעקב התכוון לשאת את רחל ולכן הרגישה כל הזמן שנואה, אך העדיפה לשתוק. כעת שרחל באה לקחת את הדודאים שהביא ראובן עבורה כנראה בשביל פריון לא יכולה היתה להתאפק והתפרצה על רחל.