"וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ מִן הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָה" (קהלת ד', ב)
תלמוד בבלי מסכת שבת דף ל עמוד א
פתח ואמר: אנת [=אתה] שלמה, אן חכמתך אן סוכלתנותך? [= איפה חכמתך איפה תבונתך?], לא דייך שדבריך סותרין דברי דוד אביך, אלא שדבריך סותרין זה את זה! דוד אביך אמר: "לא המתים יהללו יה" (תהלים קט"ו, יז) ואת אמרת: "ושבח אני את המתים שכבר מתו" (קהלת ד', ב), וחזרת ואמרת: "כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת" (קהלת ט', ד)!
לא קשיא. הא דקאמר [= מה שאמר] דוד "לא המתים יהללו יה" (תהלים קט"ו, יז) הכי קאמר [=כך פירושו]: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות קודם שימות, שכיון שמת - בטל מן התורה ומן המצות, ואין להקדוש ברוך הוא שבח בו, והיינו דאמר [=וזהו מה שאמר] רבי יוחנן: מאי דכתיב "במתים חפשי" (תהלים פ"ח, ו)? - כיון שמת אדם נעשה חפשי מן התורה ומן המצות.
ודקאמר [=ומה שאמר] שלמה: "ושבח אני את המתים שכבר מתו" - שכשחטאו ישראל במדבר עמד משה לפני הקדוש ברוך הוא, ואמר כמה תפלות ותחנונים לפניו ולא נענה, וכשאמר "זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך" (שמות ל"ב, יג) - מיד נענה, ולא יפה אמר שלמה "ושבח אני את המתים שכבר מתו"?
דבר אחר: מנהגו של עולם, שר בשר ודם גוזר גזרה ספק מקיימין אותה ספק אין מקיימין אותה, ואם תמצי לומר מקיימין אותה - בחייו מקיימין אותה, במותו - אין מקיימין אותה. ואילו משה רבינו, גזר כמה גזירות ותיקן כמה תקנות, וקיימות הם לעולם ולעולמי עולמים. ולא יפה אמר שלמה "ושבח אני את המתים וגו'"?