ישראל לא יכלו לצאת ממצרים עד שיגרשום המצרים, ולא יכלו להכיר בא-להותו של ה', על אף שראו נסים בעיניהם, עד ש"וידעו מצרים כי אני ה'" (ה). לכן האותות והמכות מופנים אל פרעה, כדי שהוא יכיר בה', ועל ידי כך יכירו בו גם ישראל.
מבחינת יחסי הכוחות, לבני ישראל יש כח להתמרד ולעלות מן הארץ. אם כולם יקומו ברגע אחד ויפסיקו לעבוד את מצרים, יש להם כח. אלא שבשביל זה הם צריכים לרצות, ולהתאחד. אך אין סיכוי. הם עבדים, הם אינם שומעים מקצר רוח ומעבודה קשה. כל יחיד ויחיד אולי רוצה זאת, אך אינו מעז. מה יגרום להם לעשות זאת?
ישראל היו משועבדים רוחנית למצרים, ונפשם קשורה בנפשם. כנפש עבד שלא רק גופו השתעבד לאדוניו אלא אף נפשו. לכן משה לא אומר להם למרוד במצרים אף שבכוחם לעשות כן, שכן לא ישמעו לו. אם לא יגרשום המצרים הם לא יצאו, שהרי אף במדבר חפצו לשוב אל נוף ילדותם. בני ישראל נאותו בסוף לשחוט את הפסח, לחגוג ולשאול ממצרים כלי כסף וכלי זהב, אך עשו זאת רק כשנדמה להם שמשה קיבל את תנאי פרעה לזבוח לה' בארץ מצרים ולא במדבר.
ישראל לא יכלו לצאת ממצרים עד שיגרשום המצרים. ולא יכלו להכיר בא-להותו של ה' על אף שראו נסים בעיניהם, עד ש"וידעו מצרים כי אני ה'" (ה). רק אם המצרים אומרים שה' קיים, בני ישראל מרשים לעצמם להאמין. לכן דרכו של משה תחלה היא אל המצרים ואל פרעה. משה מוכיח לפרעה את מציאות ה' בדרך המקובלת במצרים וכדרכם של החרטומים. רק כשיוכח ה' בהוכחה מדעית לפי כללי המדע המצרי, יאמינו בו גם ישראל. תכליתן האמתית של המכות היא שידעו ישראל כי אני ה'.
בקריעת ים סוף, הגיעו המצרים להכרה בה': "וידעו מצרים כי אני ה', בהכבדי בפרעה ברכבו ובפרשיו" (י"ד, יח). אך מה טעם שידעו? והלא מיד כשידעו ימותו! אלא שבעקבות הידיעה הברורה שאליה הגיעו המצרים, גם ישראל הגיעו לידיעה הברורה "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" (שם, לא).