מי נכשל כאן?

דוד שולח את עמשא בן יתר, שר צבאו החדש, לאסוף את צבא יהודה, על מנת לדכא את מרד שבע בן בכרי במהירות. אבל עמשא נכשל כבר בתפקידו הראשון.
סתם המקרא ולא פירש מדוע נכשל עמשא. עקרונית, ייתכנו שני הסברים לכישלון. אפשר שהוא נובע מן הנסיבות, קרי: מן המבוכה שלאחר מרד אבשלום. אנשי יהודה מצאו עצמם במצב מוזר: עד לא מכבר נמנו רבים מהם עם המורדים בדוד, וכעת, זמן קצר לאחר מכן, הם נקראים לצאת עבורו למלחמה בשאר שבטי ישראל. מציאות זו עשויה להיות הסיבה להססנות בהיענות לצו הגיוס של עמשא. מנגד, גם תומכיו של דוד בזמן מרד אבשלום התקשו, מן הסתם, להתייצב מאחורי עמשא בן יתר, האיש שהיה מזוהה כל כך עם מרד אבשלום.
אולם, ייתכן שהכישלון הוא בעיקר של עמשא עצמו. אם בגלל הנסיבות שנזכרו לעיל, אם בגלל העדר יכולת צבאית ברמה שהורגל בה דוד מיואב בן צרויה ואם מסיבה אחרת – נראה שהתפקיד היה פשוט 'גדול עליו'. עד כה לא ניכרו בעמשא יכולות פיקודיות מיוחדות, ובמבחן הצבאי היחיד שעמד בפניו כשר הצבא של אבשלום הוא נכשל לחלוטין.
על כל פנים, דומה שהמקרא סתם את סיבת הכישלון על מנת לחדד בכך את דבר כישלונו של מישהו אחר: המלך דוד.
פיטורי יואב בן צרויה דווקא לאחר מערכה שניהל כראוי ומינוי עמשא בן יתר המורד במקומו – היו צעד לא הוגן שנקט דוד. כעת דוד משלם את המחיר על צעד זה, ומצבו הולך ומחמיר: הסיכוי לקטוע את המרד בעודו באבו הולך וקטן, והמרד עלול לצבור מומנטום.
בלית בררה הוא פונה לאיש הצבא הבכיר האחרון שניתן לפנות אליו – אחיו של יואב, אבישי בן צרויה.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך 

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון