אברהם מבקש בסך הכל לקנות אחוזת קבר מבני חת וגומר את העיסקה כשבידו הרבה יותר. האם מדובר בתרגיל עסקי של עפרון או שמא רומז הדבר על כוונתו הנסתרת של אברהם בקשר לקניין?
שרה הולכת לבית עולמה. אברהם פונה לבני חת, תושבי איזור חברון, ומבקש בקשה צנועה: לקנות אחוזת קבר (פס' ד). הוא אף מדגיש שעל אף שהינו גר בארץ, מקובל לקבור מתים במקום שמתו.
אחוזת הקבר עליה אברהם מדבר היא בסך הכל מערת המכפלה אשר בקצה שדה עפרון (פס' ט). בתגובה לבקשתו, מציע עפרון לאברהם במתנה את השדה והמערה (פס' יא). זאת, על אף שאברהם לא חלם כלל לקנותו, אבל ככה זה בעסקים, תמיד מציעים לך לקנות את מה שלא העלת בדעתך לקנותו.
התרגיל של עפרון לכאורה הצליח. אברהם מתפתה ומציע לו את 'כסף השדה' (יג) ולא רק את שווי המערה. כעת מגדיל עפרון את נשוא הקניין ומציע 'ארץ (במחיר) ארבע מאות שקל כסף' (טו). בכל זאת, היה צורך להצדיק את המחיר המופרז. העיסקה נחתמת לא לפני שכולם רואים כיצד האחוזה ה'גרנדיוזית' של עפרון עוברת לאברהם: "השדה והמערה אשר בו, וכל העץ אשר בשדה, אשר בכל גבולו סביב" (יז). כל זה בשביל לקבור את שרה. לכאורה, הצליחו בני חת 'לעבוד בעיניים' על אברהם התמים.
דומה שהתורה רומזת למטרה אחרת בקניין זה. היא חוזרת ואומרת כי מדובר ב"מערת שדה המכפלה, על פני ממרא, היא חברון, בארץ כנען" (יט). לא בכדי התורה מדגישה כי מדובר באחוזת קבר בארץ כנען.
זוהי תחילת הפיכתו של אברהם מגר בארץ, לבעלים ובעל אחוזה בארץ כנען. הליך הקבורה לא היה אלא תירוץ למימוש ההבטחה "כי לזרעך אתן את הארץ הזאת" (י"ב, ז). בעצם, אברהם הוא שהוביל את בני חת לכך שיגדילו מרצונם את חבל הארץ הנמכר לו בלי שירגישו שבעצם הארץ ניטלת מידם.