מכה בונה

המזמור שלנו פותח בבקשה של המשורר אל האל: "ה' אַל בְּקֶצְפְּךָ תוֹכִיחֵנִי וּבַחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי" (ב) - אם אתה יכול בבקשה, אל תוכיח אותי ואל תעניש אותי. בקשה זו, שנשמעת תמימה, הביאה את המדרש המאוחר (מדרש תהלים לח) לשזור פסוקים רבים העוסקים ברע שבתוכחה ובטוב שבה.

המדרש מביא שני משלים. הראשון אומר כך:
האורג הזה בזמן שאורג ויודע שהשתי שלו יכול לעמוד, הוא הולך בחזקה,
ובזמן שיודע שאינו יכול לעמוד, אינו מכה בחזקה,
אנו המסכת ואתה האורג, אין בנו כח לא לקצף ולא לחימה,

חלק מתהליך האריגה הקדום כלל מכות על החוטים על מנת ליישר אותם ולאפשר אריגה נוחה. המשורר מבקש על פי המדרש מהאל שלא יכה עליו משום שהוא כמו החוטים שאין בהם יכולת עמידה - לא לקצף ולא לחימה.

ובמשל השני הוא אומר:
מי שאינו יודע להכות כופתו ומכהו במקל על מוח, או על העינים,
ומי שיודע להכות, כופתו ומכהו על גבו, ולא על גבי ראשו, ולא על גבי עיניו, שלא יסמא את עיניו,
אלא מכה במקום שאין בו סכנה.

מי שמכה מתוך רצון להעניש ולא לפגוע אינו מכה בחלקי גוף שיסכנו את המוכה, אלא רק במקומות שבהם הוא ירגיש את המכה אך לא יינזק.

ההזדהות של השומע עם בקשת המשורר ברורה - אני מבין שהכעס מגיע לי וגם התוכחה - אבל בבקשה תעשה את זה בצורה שלא תפגע אלא רק תקדם.

באדיבות אתר 929