מלחמת ה' בים ובלויתן

מזמורנו הוא מזמור תלונה חריף. המשורר פונה אל ה' ומבקש ממנו לגאול את העם. המשורר מביא סימוכין לכך שה' יכול להושיע את העם מכיוון שה' הוא חזק שהרי "וֵאלֹהִים מַלְכִּי מִקֶּדֶם פֹּעֵל יְשׁוּעוֹת בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (יב). מכאן המשורר מפרט את מעשי ה' בזמן הבריאה, את חוזקו וגדולתו. כחלק מהתיאור המשורר מזכיר את גדולת ה' מול הים והלויתן: "אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים עַל הַמָּיִם. אַתָּה רִצַּצְתָּ רָאשֵׁי לִוְיָתָן תִּתְּנֶנּוּ מַאֲכָל לְעָם לְצִיִּים. אַתָּה בָקַעְתָּ מַעְיָן וָנָחַל אַתָּה הוֹבַשְׁתָּ נַהֲרוֹת אֵיתָן" (יג-טו).

המלחמה עם הים והלויתן שמתוארת כאן בקצרה מופיעה בצורה הרבה יותר רחבה במיתוסים של המזרח הקדום. לפי האמונה שרווחה במזרח הקדום, האלים פחדו להילחם בים ובמפלצות ששררו בים. האל הגדול אזר אומץ ונלחם בים ובמפלצות ששררו בו. כך למשל מפארת האלה ענת את האל בעל: "כשמחצת לויתן נחש בריח/ כילית נחש עקלתון/ שליט אשר שבעה ראשים לו/ התערטלו (ו)רפו השמים כרכסי-אפודתך" (בעל א', 1-5). וכך גם מתואר הפחד במיתוס 'אגדת לבו': "הערים התמוטטו... פתחו האנשים [...] לזעקתם ל[א...] לצעקתם לא ש[ם רחמים]. מי [יצר] את הנחש? הים [יצר] את הנחש... כל אלי השמים [פחדו], האלים שבשמים כרעו לפני [...] ו[פני] הירח חשכו בקוצותיהם".

אל הים (בווראציות שונות) והמפלצות ששייכות לו לפי האמונה האלילית הבהילו את אלי השמיים, והובילו בסוף למלחמה שאלי השמיים הצליחו לנצח בה (בקושי רב!) את הים ומפלצותיו.

המקרא אמנם מכיר את המסורת האלילית אך מתפלמס איתה בצורה ברורה. ההיררכיה בין המים והא-ל מוחלטת. אמנם לא מצויין שהמים נבראו בימי הבריאה, אך ה' חולש עליהם: "וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם" (בראשית א', ב). כך גם ה' שולט על מפלצות הים שהרי: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים" (בראשית א', כא). במזמורנו בא הד למסורת שגם ה' נלחם בים ובמפלצותיו, אך גם מסורת זו מעודנת, ובניגוד לאלילים שכפופים למגבלות הטבע, ה' מסוגל לנצח בקרב זה בקלות: "לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ" (תהילים ק"ד, כו).