מלחמת חורמה בדואג

המזמור שלנו מייחס את כתיבתו לדואג, המספר לשאול על הליכתו של דוד לאבימלך ומשתמש בפסוקים השונים לדיונים בין דוד לה' על 'עונשו' של דואג.

"ואמר רבי יצחק: מאי דכתיב "גם אל יתצך לנצח" (תהלים נ"ב, ז)
אמר הקדוש ברוך הוא לדוד: ניתי דואג לעלמא דאתי [יובא דואג לעולם הבא]
אמר לפניו: "גם אל יתצך לנצח"".

הקב"ה אומר לדוד: למרות מעשיו דואג יגיע לעולם הבא – כלומר, לא ייענש. משיב לו דוד בפסוק שלא, שה' לא ישים אותו לנגדו לנצח.

וממשיך המדרש:
"מאי דכתיב "יחתך ויסחך מאהל ושרשך מארץ חיים סלה" (תהלים נ"ב, ז),
אמר הקדוש ברוך הוא: לימרו שמעתא בי מדרשא משמיה [יאמרו שמועה בבית המדרש משמו].
אמר לפניו: "יחתך ויסחך מאהל" –
ליהוי ליה בנין רבנן.
[אמר לו]: "ושרשך מארץ חיים סלה"".
(תלמוד בבלי סנהדרין קו עמ' ב)

האל לכאורה מסכים עם דוד לגבי דואג, אבל היות ודואג היה תלמיד חכם הרי הקב"ה מבקש להשמיע את דבריו בבית המדרש ובשמו – לפי זה גם אם הוא לא יזכה לעולם הבא, הרי שדבריו יישארו.

משיב לו דוד – הוצא אותו גם מאוהלך – מבית המדרש. וכשהאל מנסה – אז אולי שבניו יהיו חכמים? משיב לו דוד כי גם את השורש שלו יש לסלק מארץ החיים.

דוד, על פי המדרש, יוצא למלחמת חורמה בדואג. הוא אינו מוכן לכל פשרה. הכל צריך להיעלם – הוא, דבריו וגם ילדיו. המעשה שעשה היה מעשה נורא ועל מעשה שכזה צריך לקבל עונש חמור.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

באדיבות אתר 929