פעמיים קורע המלך יהורם את בגדיו מחוסר אונים. בפעם הראשונה, בשל תביעת מלך ארם ממנו לדאוג לרפואתו של נעמן המצורע ובפעם השניה כאשר נחשפו לפניו מימדי הרעב בארצו (ו'). מה קריעה זו מבטאת?
שר צבאו של מלך ארם, נעמן, מצורע והמלך מבקש שידאגו לרפואתו. לשם כך הוא שולח ספר למלך ישראל בו נאמר כי עליו לאסוף את נעמן מצרעתו. מלך ישראל מגיב באופן היסטרי וקורע את בגדיו מחוסר אונים לאות אבל על מלכותו שעומדת להחרב. ברור לו כי מלך ארם מבקש תואנה כדי להלחם בו ולפגוע בו. אין הוא רואה כל דרך להצליח במשימה ולא מעלה בדעתו שיש נביא בישראל.
בפרק שלאחר מכן מתואר מצור כבד של מלך ארם על שומרון שבעקבותיו מחיר האוכל נעשה גבוה מאוד ובלתי ניתן להשגה מה שגורם לרעב גדול בארץ. המלך עובר על החומה ושומע אשה שצועקת אליו מתוך רעב. היא מספרת כיצד הגיעו לחרפת רעב עד שנאלצו לאכול את בנה בתמורה לאכילת בן האשה האחרת למחרת. המלך שומע את השפל שאליו הגיעה מלכותו ושוב מזדעזע וקורע את בגדיו. גם כאן ניכרת תחושת הייאוש וחוסר האונים כאילו אין אלוקים בישראל שניתן לפנות אליו. במקום זאת הוא מבקש להוריד את ראשו של נביא ה'.
התנהגות חוזרת זו של מלך ישראל מבטאת חוסר אמונה מוחלט, אובדן דרך וייאוש. דבר זה בא לידי ביטוי גם בחוסר האמונה בדבר הנביא כאשר הבטיח כי למחרת יהיה אוכל בשפע (ז', א-ב). דברי השליש שהוצב בשער ביטאו באופן כמעט מפורש את השקפתו של המלך, ומה שקרה לו לבסוף, שנדרס על ידי העם, ביטא את אחריתה של אותה השקפת עולם. מלכות בלי אמונה מובילה את העם לאבדון ולמוות. עוצמות החיים שבעם לא יתנו לכך לקרות והעם ימרוד בכך.