המשא שלפנינו נראה כמוסב על מלכות בבל ואכן במהלכו מוזכרת בבל מספר פעמים. אולם ישנם רמזים רבים לכך שלא מדובר דווקא על מלכות בבל, אלא יש כאן נבואה המתייחסת לכל מלכות רשעה ועריצה שתקום במהלך ההסטוריה.
הנבואה הראשונה אותה מקדיש ישעיהו לגויים עוסקת לכאורה במלכות בבל. הנבואה פותחת בכותרת "משא בבל" (י"ג, א) ויש להניח שישעיה בחר לעסוק במלכות בבל בתחילה שכן היא זו שהחריבה לבסוף את בית המקדש והביאה לסיומה של מלכות ישראל. כמו כן מוזכרת בבל גם בהמשך הנבואה (י"ג, יט) ומתוארת כמלכות שתגיע לאובדנה ותחרב כולה. רק חיות רעות ושדים הם אלו שיסתובבו בממלכה הזאת וכולה תהיה שממה (י"ד, כג).
גם מלך בבל נזכר במפורש (י"ד, ד) והוא מתואר כמלך גאוותן המבקש למרוד בקב"ה, מלך הסבור כי בכוחו השיג את כל אשר לו, השולט בכל העמים שתחתיו ומבקש לעלות על גבי העננים ולמשול בעולם כולו כמלך מלכי המלכים הקב"ה. הנביא מבשר לו כי מחשבתו לא תצלח והוא ירד מטה מטה אל השאול. הוא ובניו יתבזו וימותו ולא תשאר לו כל שארית.
אולם, בהסתכלות נוספת נראה לומר כי בבל הינה דוגמא בלבד לכל מלכות אשר תרים ראש במהלך ההסטוריה ותבקש למרוד בקב"ה. הנבואה מזכירה את יום ה' (י"ג, ו, ט) שבו מתואר שינוי סדרי בראשית של כוכבי השמים, שאינו מתייחד רק על מלכות בבל. נוסף לכך בסוף הנבואה נזכרת מלכות אשור וכן מלכות פלשתים כך שנראה שאין מדובר דווקא על בבל. זאת ועוד, הנביא כותב כי מלכות מדי היא שתפיל את בבל ובמציאות כורש מלך פרס הוא זה שניצח את מלך בבל.
הנביא מבקש לגלות לנו כי הופעת ה' במהלך ההסטוריה מלמדת את כל האנושות כי הקב"ה הוא המלך היחידי. גם אם יקומו מלכים עריצים כפי שקרה בדורות האחרונים סופם ליפול כאותו מלך בבל שהרים את ראשו ולא הבין כי מלכותו מאת ה' היא והוא אינו אלא עבדו ושלוחו של מקום.