פעמיים מזמנת ההשגחה לידי דוד את האפשרות להרוג את שאול והוא נמנע מכך - בפרק כ"ד ובפרק כ"ו. לשם מה איפוא החזרה על עניין דומה והאם יש הבדל מהותי בין שני הסיפורים?
שאול רודף את דוד, אבל ההשגחה מלווה את דוד ושומרת עליו. בפרק כ"ג מגיע המרדף אל נפשו של דוד ואז נאמר כי מלאך בא אל שאול לבשרו כי פשטו פלשתים על הארץ. לא לחינם אמרו חז"ל שמלאך מן השמים הוא. ברגע האחרון נמנעה משאול ההצלחה, והוא עומד לפני הכרעה קשה: עליו לבחור ולהחליט אם רצונו בהתמכרות למרדף האישי הכפייתי אחרי דוד, או במלכות. הקיטוב נעשה בלתי אפשרי.
שאול לא לומד לקח, והמאבק מחריף ומעמיק. בפרק כ"ד, שאול, הרודף אחרי דוד עם מבחר צבאו, משיג אותו ומוצא אותו. אך כאשר הדבר קורה, לא דוד נתפס בידי שאול אלא להיפך - שאול נתון לשבט או לחסד בידי דוד. כשדוד כבר נתפס על ידי שאול, מתברר שלא דוד נלכד אלא שאול.
פרשה כזאת חוזרת פעם נוספת בפרק כ"ו. לשם מה איפוא החזרה על עניין דומה?
בפרק כ"ד פונה דוד אלא שאול ומנסה לשכנעו להפסיק את המרדף המיותר. בפרק כ"ו פונה דוד במודגש אל אבנר ולא אל שאול, אלא ששאול מתערב ביוזמתו. ואם כי דוד עונה לשאול, נדמה כאילו הוא מדבר אל הקב"ה; הוא אינו מתייחס לשאול ואינו מצפה ממנו לשום דבר.
הפוכים הדברים ביחס לשאול. בפרק כ"ד מכיר שאול בטעותו ומתוודה עליה, אך הוא שקוע בעצמו ומסקנתו היא לדאוג לביתו, והוא אינו עושה צעד של פיוס כדי לקרב את דוד. הקרע הוא עובדה שאין לשנותה. ואילו בפרק כ"ו, אף על פי שדבריו מועטים, עולה סוף סוף המסקנה המעשית המתבקשת- "שוב בני דוד כי לא ארע לך עוד" (כ"ו, כא). אלא ששאול איחר את המועד, ודוד אינו מאמין לו עוד ואף אינו מטה אוזן לדבריו. אדרבה, קירבת שאול מחזקת אצל דוד את סכנת הרדיפה.
בעוד שבפרק כ"ד דוד נמצא בעמדת מגננה הרי שבפרק כ"ו הוא עובר למתקפה. הוא פועל ויוזם ומערער את שלוותו של שאול כאשר הוא חודר למחנה שאול.
עוד על ההבדל שבין שני הסיפורים ניתן לקרוא בפוסט מאת הרב אמנון בזק
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'עוז מלך – עיונים בספר שמואל', בהוצאת מדרשת הגולן