ממלכת יאשיהו בשיא עוצמתה

"כִּי עַזָּה עֲזוּבָה תִהְיֶה וְאַשְׁקְלוֹן לִשְׁמָמָה אַשְׁדּוֹד בַּצָּהֳרַיִם יְגָרְשׁוּהָ וְעֶקְרוֹן תֵּעָקֵר: הוֹי יֹשְׁבֵי חֶבֶל הַיָּם גּוֹי כְּרֵתִים דְּבַר ה' עֲלֵיכֶם כְּנַעַן אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְהַאֲבַדְתִּיךְ מֵאֵין יוֹשֵׁב: ... שָׁמַעְתִּי חֶרְפַּת מוֹאָב וְגִדּוּפֵי בְּנֵי עַמּוֹן אֲשֶׁר חֵרְפוּ אֶת עַמִּי וַיַּגְדִּילוּ עַל גְּבוּלָם: ... וְיֵט יָדוֹ עַל צָפוֹן וִיאַבֵּד אֶת אַשּׁוּר וְיָשֵׂם אֶת נִינְוֵה לִשְׁמָמָה צִיָּה כַּמִּדְבָּר" (ד-יג)

תמונת הראי של הפורענות שניבא הנביא אל ארץ פלישתים ועריה ואל מואב ועמון ובהמשך על האימפריה האשורית, היא גאולת ישראל (הזמנית) בידי יאשיהו מלך יהודה ועבד ה', שגאל את המקדש משממונו, כרת את ברית ה' עם יושבי יהודה וירושלים, ביער את העבודה הזרה מירושלים ומכל הממלכה והשליט בה את דרך המשפט והצדקה.

אכן, בימי יאשיהו היכה נבופלאסר מלך בבל את אשור מכה ניצחת אחרי ששבטי המדים פלשו לנינווה בירתה, יאשיהו עצמו הרחיב את גבולות ממלכת יהודה מזרחה לכיוון עמון ומואב, ומערבה עד הים על חשבונה של ממלכת הפלישתים. הקב"ה היה עמו ועזרו, והממלכה הקטנה, שלא הייתה בימי אבותיו אלא פרובינציה אשורית בלתי חשובה, הפכה מחדש לממלכה, שהייתה הגורם החשוב ביותר במרחב.

אילו הצליח יאשיהו במשימתו האחרונה לבלום את פרעה נכו מלך מצרים מלעלות לעזרת שרידי ממלכת אשור בחרן נגד נבופלאסר מלך בבל, הוא היה משתלט על כל גבולות ממלכת ישראל הקדומה מימי דויד ושלמה בין נהר מצרים לנהר פרת, שהם גם גבולות גן העדן של ספר בראשית.

גרמו עוונותינו ולא זכינו להצלחה זו, ועדיין אנו מייחלים להבטחת מלכנו, מלכו של עולם.