מנוחה שהיא נס

"וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה נִבְנֶה אֶת הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְנָסֵב חוֹמָה וּמִגְדָּלִים דְּלָתַיִם וּבְרִיחִים עוֹדֶנּוּ הָאָרֶץ לְפָנֵינוּ כִּי דָרַשְׁנוּ אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ דָּרַשְׁנוּ וַיָּנַח לָנוּ מִסָּבִיב וַיִּבְנוּ וַיַּצְלִיחוּ" (דברי הימים ב י"ד, ו)

"ויאמר" - אמר להם, מי יודע מה יולד יום,
כי המנוחה של עתה אינה מחויבת מצד הזמן,
רק היא ניסית מצד השגחת ה', ולא בכל יומא מתרחיש ניסא,
וטוב שנשתדל בעת הזאת על אמצעיים טבעיים שנחזק אחר כך גם בדרך הטבע,
וזה שאמר: "נבנה בעוד עודנו הארץ לפנינו" - 
כי המנוחה הזאת היא ניסית על ידי ש"דרשנו את ה' אלקינו דרשנו",
רוצה לומר הדרישה את ה' אין לה תכלית [=סוף] ועבודת ה' יש בה מדרגות רבות,
וכפי שהוספנו לדרוש כן הוסיף לנו מנוחה.
וזה שכתב "דרשנו...דרשנו וינח" - שתוספת הדרישה גרם תוספת המנוחה.

מלבי"ם - ר' מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל (1809-1879), נולד בפולין ונפטר ברוסיה. רוב שנותיו נדד במזרח אירופה ושימש כרב בערים אחדות. בפירושו לתורה, "התורה והמצווה", מביא את מדרשי ההלכה ודן בהם בהשוואה לפשט הפסוקים תוך דיוקים בדקדוק המקרא.