מסע נפשי

מבנה של מזמור אינו מבנה אומנותי סטטי. המבנה הוא תרשים למסע הנפש של המתפלל. רוב מזמורי תהילים בנויים מפתיחה-אמצע-סיומת. לרוב, המשורר פותח בהצהרת אמונה, ממשיך ומתאר את המשבר ונפרד מן התפילה בתחושת אמונה ובטחון. מבנה מזמור נ"ו שונה:

בית א:

(ב) חָנֵּנִי אֱלֹהִים כִּי שְׁאָפַנִי אֱנוֹשׁ כָּל הַיּוֹם לֹחֵם יִלְחָצֵנִי
(ג) שָׁאֲפוּ שׁוֹרְרַי כָּל הַיּוֹם כִּי רַבִּים לֹחֲמִים לִי מָרוֹם
(ד) יוֹם אִירָא אֲנִי אֵלֶיךָ אֶבְטָח
(ה) בֵּאלֹהִים אֲהַלֵּל דְּבָרוֹ בֵּאלֹהִים בָּטַחְתִּי לֹא אִירָא מַה יַּעֲשֶׂה בָשָׂר לִי

בית ב:

(ו) כָּל הַיּוֹם דְּבָרַי יְעַצֵּבוּ עָלַי כָּל מַחְשְׁבֹתָם לָרָע
(ז) יָגוּרוּ יצפינו [יִצְפּוֹנוּ קרי] הֵמָּה עֲקֵבַי יִשְׁמֹרוּ כַּאֲשֶׁר קִוּוּ נַפְשִׁי
(ח) עַל אָוֶן פַּלֶּט לָמוֹ בְּאַף עַמִּים הוֹרֵד אֱלֹהִים
(ט) נֹדִי סָפַרְתָּה אָתָּה שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ הֲלֹא בְּסִפְרָתֶךָ
(י) אָז יָשׁוּבוּ אוֹיְבַי אָחוֹר בְּיוֹם אֶקְרָא זֶה יָדַעְתִּי כִּי אֱלֹהִים לִי
(יא) בֵּאלֹהִים אֲהַלֵּל דָּבָר בַּה' אֲהַלֵּל דָּבָר
(יב) בֵּאלֹהִים בָּטַחְתִּי לֹא אִירָא מַה יַּעֲשֶׂה אָדָם לִי

בית ג (סיומת):

(יג) עָלַי אֱלֹהִים נְדָרֶיךָ אֲשַׁלֵּם תּוֹדֹת לָךְ
(יד) כִּי הִצַּלְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת הֲלֹא רַגְלַי מִדֶּחִי לְהִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי אֱלֹהִים בְּאוֹר הַחַיִּים

בתים א ו-ב מקבילים, כשבית ב הוא מעין הרחבה של בית א.

המשורר פותח את הבית הראשון בתיאור מצוקה, וממשיך בחלקו השני בקו אחר של תיאורי אמונה ובטחון – "יוֹם אִירָא אֲנִי אֵלֶיךָ אֶבְטָח: בֵּאלֹהִים אֲהַלֵּל דְּבָרוֹ..." (ד-ה). אך מילות הישועה כנראה לא הספיקו להרגיע את הנפש הסוערת, ותחושת המצוקה עדיין חיה בנפשו. 

התפילה, שהיא המרפא לנפש, לא חילצה את המשורר מתחושותיו הקשות, ובית ב חוזר אל תיאור המצוקה שמתוארת בו ביתר הרחבה. גם הפעם המתפלל מתאר תחושות ישועה, והוא מביע אותה במילים דומות לתחושות הישועה בבית א, אלא שהפעם הוא מתאר אותה ביתר הרחבה –

(י) בְּיוֹם אֶקְרָא זֶה יָדַעְתִּי כִּי אֱלֹהִים לִי
(יא) בֵּאלֹהִים אֲהַלֵּל דָּבָר...

עכשיו המשורר / המתפלל יכול להגיע אל הסיומת האופטימית והשלווה – 

(יד) כִּי הִצַּלְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת הֲלֹא רַגְלַי מִדֶּחִי לְהִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי אֱלֹהִים בְּאוֹר הַחַיִּים

בתוך שירו הוא אמר שא-לוהים הוא מבטחו, אך כנראה שהיו אלו מילים שלא שכנעו את הנפש. עתה הוא חש שהוא מתהלך לפני א-לוהים, וכשמרגישים א-לוהים, מרגישים את אוֹר הַחַיִּים, הסתיימה התפילה.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

באדיבות אתר 929