מסע נפשי של מתפלל

כשאנו קוראים מזמור, לעתים ניתן להביט על מבנהו ומאליו עולות תובנות.

המזמור פותח בשלושה פסוקים המתארים את המצב הקשה והמייאש, ומסיים בשלושה פסוקים המתארים את התקווה – עונש הרשעים ותקווה לצדיקים. מה מביא את המשורר לאופטימיות? בלב המזמור נמצא הפסוק - "ה' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ ה' בַּשָּׁמַיִם כִּסְאוֹ עֵינָיו יֶחֱזוּ עַפְעַפָּיו יִבְחֲנוּ בְּנֵי אָדָם" (ד).

המזמור מתאר את תנודות נפשו של המתפלל. הוא פותח במצב מיואש, וממשיך בעמידה של המתפלל לפני ה', עמידה זו עצמה נותנת לו כוחות ואמונה, כך שהסיום משדר אמונה ואופטימיות. העמידה לפני ה' נותנת למשורר כוחות של אמונה שמאפשרות לו להמשיך בדרכו, על אף שהמציאות אומרת אחרת.

עונש הרשעים, "יַמְטֵר עַל רְשָׁעִים פַּחִים אֵשׁ וְגָפְרִית וְרוּחַ זִלְעָפוֹת מְנָת כּוֹסָם" (ו), מזכיר את חורבן סדום, ואילו הצדיק מזכיר את אברהם, עליו נאמר "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו" (בראשית י"ח, יט).

"יָשָׁר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ" (ז) – הצדיק שעומד לפני ה' ומביט בפניו זוכה לחיים על פני האדמה.

באדיבות אתר 929