מדוע נסמכה פרשת פרה אדומה לפרשת קורח? חז"ל סבורים כי היא היתה הסיבה למרידתו. קורח סבר שאנו שרויים במציאות "שכולה תכלת", מציאות בה כולם קדושים, וממילא מבינים את הציווי האלוקי, ולכן לא היה מסוגל לקבל את העובדה שיש מצווה שהיא מעבר להבנתו.
פרשת "פרה אדומה" סתומה היא לא רק בעניינה, כי אם גם במיקומה. פרשה זו העוסקת בטהרה מטומאה המוות, צריכה היתה להמצא לכאורה בספר ויקרא, ספר הטומאות והטהרות. מדוע אם כן, ממוקמת פרשה זו כאן, באמצעו של ספר במדבר?
חז"ל דרשו במדרש את עניין הסמיכות לסיפורו של קורח: "מה ראה קרח לחלוק על משה? פרשת פרה אדומה ראה" (מדרש פליאה, מאמר פז). על פי חז"ל, שורש הנפילה של קורח ועדתו בפרשת קורח, נעוץ הוא במחלוקת סביב פרשת הפרה האדומה. על מה ולמה נתעוררה מחלוקת זו?
מצוות הפרה הינה "חוקה" בהגדרתה. לא ניתן להבינה, כיוון שיש בה סתירה פנימית, שהרי המים המטהרים את הטמא, מטמאים את הטהור. למעשה, ככל שאדם מנסה להתחקות אחר טעמה הלוגי של המצווה כך צפוי הוא למפח נפש, כפי שטען שלמה המלך, החכם מכל אדם - "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" (קהלת ז', כג) - ככל שנסיתי לחקור, כך התרחקה המצווה מהבנתי. טעמה של מצוות הפרה הינו עצם העובדה שאין בה טעם כלל ועיקר אלא גזירה אלוקית. מצווה זו מגלה שאין כח קדושה עצמי בעצם הפעולה שלנו. המים לא מטהרים והמת לא מטמא. מה שבאמת נותן כח למעשינו הוא הציווי האלוקי. מאחר והקב"ה ציווה על המים לטהר את זה ולטמא את האחר - זוהי למעשה פעולתן הרוחנית.
קורח סרב לקבל מצווה זו של "פרה אדומה". היתה לו "רוח הקודש", והוא סבר שכבר מבין הוא את הכל. על כן מתווכח הוא עם משה על טעמי התורה - "טלית שכולה תכלת - מהו שתהא חייבת בציצית?". קורח טוען שכולם קדושים, כולם חכמים ונבונים, ועל כן קורח "הפיקח" מסרב לקבל מצווה אשר תעיד שיש משהו שגם קורח, עם כל גדלותו, אינו מבין.
זהו סודה של הפרה האדומה, המצווה ללא הטעם, ועל כן ממוקמת היא דוקא כאן, בין כל חטאי "הגדולים", על מנת להאיר לנו נתיבה כיצד להמלט מסכנת גבהות הלב, שורש הנפילות במדבר.
לקריאת דברי הרמב"ם בעניין היחס לחוקי התורה
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות ישיבת אורות שאול