מעמד הביניים של ארם-סורייא

בפרקנו מתואר שמלך בני עמון חשד בנציגות ישראל ששלח דוד לנחמו כמרגלים, ולכן הוא ביזה אותם לעיני כל, ובכך ביזה למעשה את כבוד ישראל. דוד מבין שאם יבליג על כך ו'ישמור על איפוק' הוא יפגין חולשה, ולכן הוא פותח במלחמה נגד בני עמון.
העמונים שוכרים, בין השאר, את שירותיו של מלך ארם צובה שיעזרם במלחמה, ויחד הם משיבים מלחמה. אולם בחסדי ה' ועזרתו, הביסו יואב ואבישי הן את העמונים והן את הארמים.
משראו הארמים שהובסו בידי ישראל, הזעיקו את צבא ארם נהריים לעזרם, ובאו ל'סיבוב שני'.
כאן כבר אוסף דוד את כל ישראל, ויוצא למלחמה כוללת בצבאות ארם נהריים וארם צובה (ארם דמשק כבר היו כנועים לדוד עוד בפרק ח'), וגם הוא מביס את צבאות הארמים עד שליטה על ארצם והפיכתם לעבדים: "וַיִּרְאוּ כָל הַמְּלָכִים עַבְדֵי הֲדַדְעֶזֶר כִּי נִגְּפוּ לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּשְׁלִמוּ אֶת יִשְׂרָאֵל וַיַּעַבְדוּם" (יט).
במדרש 'ספרי' (עקב נא) נאמר שמאחר ודוד כבש את ארם נהריים וארם צובה לפני שהשלים את כיבוש כל ארץ כנען, שהרי עדיין החלק הצפוני של ירושלים, ובכללו הר המוריה, היה בשליטת היבוסים, הרי ששינה מהסדר שקבעה התורה, שקודם יכבשו ויישבו את גבולות 'מסעי' (במדבר ל"ד) ורק לאחר מכן יתרחבו מנהר מצרים עד נהר פרת, ואף מעבר לפרת.
ומאחר ושינה דוד מהסדר, לא התקדש שטח זה, המכונה בפי חז"ל בשם 'סוריא', בקדושת ארץ ישראל, ורק מדברי חכמים נוהגות שם המצוות התלויות בארץ.
ויש לשאול, הלא דוד לא בחר להלחם בארמים אלא הם הצטרפו למלחמה ביוזמת העמונים, ואם כן מדוע 'דוד עשה שלא כסדר'? אלא שעל אף שעצם הכיבוש נכפה על דוד, הסיפוח לשטחי הממלכה היה בבחירתו, ועל כך אמרו חז"ל שעשה שלא כהוגן ולכן לא התקדש שטח זה מהתורה.