מעמד סיני - יסוד האמונה בה'

עם ישראל מתכוננים לקראת המעמד הנשגב של מתן תורה במשך שלושה ימים. ביום השלישי כולם עומדים בתחתית ההר האפוף עשן. קול השופר מרעים בקולו. משה עולה להר לקבל את התורה, ואז לפתע, נקטע המעמד המרומם בציווי של ה' למשה שירד שוב להזהיר את העם לבל יעלו אל ההר. משה מתווכח מעט, אך ה' מתעקש ומשה יורד להזהיר את העם על כך בשנית.
מה באמת רצה ה' ממשה? מדוע התעקש לשוב על הציווי של הנגיעה בהר?
הפרשנים דקדקו למצוא את ההבחנה בין שני הציווים וניסו למצוא חידוש בציווי השני על פני הראשון. הגדילו לומר בעלי התוספות (על התורה) שכיון שמשה יהיה על ההר בעת המעמד הרי שלא יהיה מי שיזהירם בעת ההתגלות, וממילא יש חובה לזרזם כעת בשנית, ורק אחר כך לעלות.
אולם, יתכן כי התשובה הפוכה לגמרי.
כידוע, מעמד הר סיני הוא יסוד האמונה שעל ידו האמינו בה' ובנבואת משה לכל אורך ההיסטוריה, כפי שאומר הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (ח, א).
אולם, ישנו חשש שאם משה יהיה נוכח על ההר בעת ההתגלות של הקב"ה לא ניתן יהיה לדעת בוודאות כי פי ה' הוא המדבר אליהם ולא חס וחלילה משה המתחזה לאלוקים.
לשם פיתרון בעיה זו נדרשה היעדרותו של משה מן ההר בתחילת ההתגלות עצמה. משום כך חיפש הקב"ה אמתלה לגרום למשה לרדת מן ההר בלא לפגוע בו על מנת שההתגלות תהיה ללא נוכחותו.
זאת, עושה הקב"ה על ידי אותו הציווי שכביכול חוזר על עצמו בעניין הגבלת ההר. אלא כדי שהדבר יהיה משכנע מוסיף ה' אזהרה ביחס לכהנים שגם הם אל יהינו לעלות אל ההר.
ראיה לכך היא כי מיד כאשר יורד משה מן ההר, פותח הקב"ה בהתגלות באמירת עשרת הדיברות (י"ט, כה- כ', א).  גם בסופם פונים עם ישראל אל משה הנמצא עימהם בבקשה כי הוא ידבר ולא אלוקים (כ', טו-טז). כך יצא רצונו של ה' לפועל מבלי לפגוע במשה רבינו (על פי מדרש רבה שמות כח, ג).