באמצעות הציווים הרבים לקראת חציית הירדן, מסמל הנס את השותפות בין ישראל לקב"ה, הנדרשת כעת בכניסתם לארץ המעשה.
בפרקים ג'-ד' מתוארת כניסת עם ישראל לארץ ישראל על ידי חציית הירדן. עם ישראל מצטווה לחצות את הירדן ומקבל הוראות מפורטות כיצד לעשות את זה:
העם מְצֻוֶּוה להתקדש ולהיטהר לקראת המעבר, כמו במעמד הר סיני.
העם מְצֻוֶּוה להסתדר בצורה מיוחדת כשהכוהנים וארון הברית בראשם.
הנס כולו תלוי במעשי הכהנים - מהרגע שהכוהנים יגעו במים, הם צריכים להישאר במים עד שהעם עובר ורק אחרי שאחרון הכוהנים יעזוב המים יחזרו לזרום כרגיל.
בהמשך מְצֻוֶּוה העם להעמיד גלעד אבנים, שיעיד על הברית עם הקב"ה.
הסיבה לצורך בציווים ובמעשים הללו נעוצה במהותה של ארץ ישראל ובמעבר שהעם עושה.
עד עכשיו עם ישראל חי במדבר בהשגחה אלוקית צמודה וגלויה, כשעמוד האש ועמוד הענן צועד לפניהם והם אינם צריכים לדאוג לדבר. בארץ ישראל הדבר אינו כך - אמנם זו ארץ אשר "עיני ה' אלהיך בה" (דברים י"א, יב), אבל בארץ ישראל הניסים הגלויים פוחתים וצריך לפעול גם בעצמך. צריך להילחם, לעבוד לפרנסתך, להתפלל לגשמים.
כך גם בכניסה לארץ - אמנם מתקיים נס, אבל לנס שותפים עם ישראל במעשיהם והוא תלוי בהם, העם כבר צריך לפעול למען הניסים. נס חציית הירדן מסמל את השותפות בין ישראל לקב"ה שקיימת בארץ ישראל ולכן הגלעד שהוקם על ידי העם לזכרו מעיד על השותפות הזאת - הברית שכרותה בינינו.
הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך , המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער