חמישים ושבע שנים של שקט ויציבות העניקו תמיכה רחבה למדיניות של כניעה, ופתיחות לתרבות האלילית השלטת. מתנגדי הכניעה, ובניהם ישעיהו הנביא, הפכו לנרדפים ומעונים.
מפלגת הכניעה (מימי אחז) התחזקה בירושלים אחרי מסע סנחריב בגלל ההלם על אבדן לכיש וערי השפֵלה. אחרי מות חזקיהו, השתלטו אנשיה והובילו לקבלת אשור כמעצמת-על מעצבת ומובילה עד כדי פתיחת שערי ירושלים לאלילי אשור ובבל. כהוכחת נאמנות, יראי ה' נרדפו כ'תומכי חזקיהו והמרידות', וכגורמי סיכון לעצם קיומה של יהודה.
למרות התנגדות הנביא ישעיהו למרידות, נחשדו גם תלמידיו כ'מתנגדי הכניעה', ורבים מהם הוצאו להורג בעינויים קשים. "וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מִלֵא את ירושלִַם פֶּה לָפֶה, לבד מחטאתו אשר החטיא את יהודה לעשות הרע (=עבודת אלילים) בעיני ה'" (טז).
הסנגוריה היחידה שלי על מנשה היא, שלא הוא חולל את כל אלה, כי היה ילד בן 12 במלכו (א). לפי התיאור בדברי הימים ב ל"ג, י-יג, מנשה עצמו השתחרר ממוביליו דווקא כשהובל לשבי, ושב אל ה'. אבל גם זה לא שינה את שליטת 'מפלגת' הכניעה בירושלים, 55+2 שנים של שקט ויציבות העניקו תמיכה רחבה למדיניות של כניעה, ופתיחות לתרבות האלילית השלטת.
התנגדות של נביאים אלמונים ושל תלמידי ישעיהו, הפכה אותם לנרדפים ומעונים - "כַּשֶׂה לַטֶבַח יוּבָל... ולא יפתח פיו; מֵעֹצֶר וממשפט לֻקָח... כי נגזר מארץ חיים, מִפֶּשַע עמי... על לא חָמָס עשה ולא מִרמה בפיו... הֶעֱרה לַמָוֶת נפשו ואת פֹּשְעים נִמנָה..." (ישעיהו נ"ג, ז-יב).
"עבד ה'" הנרדף הוא ישעיהו הנביא ותלמידיו בימי מנשה, ואין לו שום קשר עם סיפורו של הנוצרי (כ-680 שנה אחר כך).
חז"ל ידעו על כך ומסרו לנו "מגילת יוחסין" שנמצאה בירושלים, ובה היה כתוב - "מנשה הרג את ישעיה" (יבמות מט עמ' ב).
באדיבות אתר 929