מפלת מצרים

פרק מ"ו פותח את ספר הנבואות של ירמיהו על הגויים. בפרק כלולות שתי נבואות פורענות על מצרים מתקופות שונות: הנבואה הראשונה נאמרה בשנה הרביעית ליהויקים וחוזה את נפילת צבא מצרים מול בבל בקרב כרכמיש, בסמוך לנהר פרת (א-יב). הנבואה השניה בפרק אינה מתוארכת אך היא מאוחרת לנבואה הראשונה, ומתוארת בה עליית נבוכדראצר על ארץ מצרים עצמה, כיבושה והגליית חלק מאוכלוסייתה (יג-כו). הפרק חותם בנחמה לישראל – ׳וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל, כִּי הִנְנִי מוֹשִׁעֲךָ מֵרָחוקֹ וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם׳.

א. תיאור מפלת מצרים מופיע בשתי פסקאות מקבילות: ג-ו, ז-י.

1) ׳עִרְכוּ מָגֵן וְצִנָּה וּגְשׁוּ לַמִּלְחָמָה׳ (ג) השוו בין המתואר בפסוקים ג-ד לפסוקים ה-ו ועמדו על הלעג הנובע מהניגוד ביניהם.

2) ׳מִי זֶה כַּיְאֹר יַעֲלֶה כַּנְּהָרוֹת יִתְגָּעֲשׁוּ מֵימָיו׳ (ז) בעוד הפסקה הקודמת תיארה רק את ההכנות הפיזיות למלחמה ואת ההפסד - בפסקה זו מצטרף מימד נוסף. עמדו על מימד זה בהכנה למלחמה ובתוצאותיה. שימו לב לחזרת הפועל על"ה במהלך הנבואה ולהקשריו השונים, והתייחסו גם להופעתם של שני סמלי גאוות מצרים בנבואה – היאור והסוסים.

ב. ׳קוֹלָהּ כַּנָּחָשׁ יֵלֵך׳ (כב) - בנבואה השניה מתוארת קריסתה של מצרים לנוכח צבאות נבוכדראצר. במהלך הנבואה מופיע דימוי מיוחד, המדמה את זעקת מצרים הנחרבת לנחש. חשבו על הניגוד המובנה בפסוק בין עוצמת הקול שאנו מצפים לה לקולו של הנחש. מה לדעתכם משמעותו של דימוי זה?

עיינו במדרש המופיע ברש"י לפס׳ כב, ועמדו על משמעות הזיקה שיוצר המדרש בין מצרים לנחש על רקע סיפור עונשו של הנחש הקדמוני בגן עדן: ׳למדנו מכאן שכשאמר הקב"ה לנחש על גחונך תלך וקיטע את רגליו, הלך קולו מסוף העולם ועד סופו׳.

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"