מצוות זה קשה?

הנביא בא בדרישה לעם להתחיל לעשות את שהוא מבקש. כששומעים את דברי הנביא ניתן לשמוע את דברי העם בקולו: "עַמִּי מֶה עָשִׂיתִי לְךָ וּמָה הֶלְאֵתִיךָ עֲנֵה בִי" (ג). העם לכאורה מתנכר למעשיו של האל בהיסטוריה, ועוד יותר מזה אומר לאל שהוא מעייף אותו – "הלאתיך".

המדרש (ויקרא רבה פרשה כז ו) מחדד את טענת העייפות הנובעת מציווים קשים:

אמר ר' יצחק: למלך ששלח פרוסדוגמא (=הכרזה) שלו למדינה,
מה עשו בני המדינה? 
עמדו על רגליהן ופרעו ראשיהן וקראו אותו באימה וביראה ברתת ובזיע.
כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: הדא (=זו) קרית שמע ופרוסדיגמא שלי,
לא הטרחתי עליכם ולא אמרתי לכם שתהו קורין אותה לא עומדין על רגליכן ולא פורעין ראשיכן,
אלא "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך" (דברים ו', ז)

המדרש ממשיל את יחסי העם וא-לוהיו למלך ועמו. והנה כשמלך שולח הכרזה (פרוסדוגמא) לעמו – העם מכין את עצמו לשמיעת ההכרזה וקורא אותה בטקס מרשים ומרטיט. אבל הקב"ה אינו כך, הוא שולח לנו בכל יום הכרזה (קריאת שמע) ואינו מחייב אותנו להתכונן ולעמוד בפניו, אלא ניתן לקוראה בכל צורה ומקום.

טענת העייפות והקושי בקיום המצוות אינה חדשה. בכל דור ודור עולה הטענה ומקבלת את הפנים המיוחדות שלה. המדרש, בדרך של השוואה הופך את קריאת שמע – היא הכרזת המלך – למשהו שקל לביצוע. וכך גם מפריך את דברי העם על הקושי בקיום המצוות וההפיכה של המצוות לעול במקום למשהו פשוט.

באדיבות אתר 929