מצוות שאדם דש בעקביו

על הפסוק הפותח את פרשת עקב
"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר ה' אֱל-ֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ" (יב)
ידוע ומפורסם פרושו של רש"י:
"והיה עקב תשמעון - אם המצות הקלות שאדם דש בעקביו תשמעון. 
ושמר ה' וגו' - ישמור לך הבטחתו"
ניתן להסביר שכוונת רש"י היא: אם עם ישראל יגיע למדרגה שהוא שומר אפילו את אותן מצוות שאדם דש בעקביו הרי יזכה לכל השכר המובטח בהמשך הפרשה.
ביאור זה מעמיד בפני האדם דרישה לדרגה גבוהה מאוד בעבודת ה' – הקפדה יתירה עד לפרטים הקטנים ביותר.
אבל המדקדק היטב בדבריו של רש"י יבחין שלכאורה רש"י התכוין לומר שיש מעמד מיוחד לאותן מצוות שאדם דש בעקביו ובעקבות ההקפדה דווקא על אותן מצוות – אדם יזכה לשכר.
בעל "השפת אמת" דייק היטב בדבריו ומתוך כך לימד אותנו יסוד גדול ביחס שלנו אל קיום המצוות שלנו.
נאמר במדרש תנחומא: "בשמרם עקב רב , לפיכך מה רב טובך וגו' זה שכרך על המצות הקלות"
דברי המדרש מבהירים שמצוות שאדם דש בעקביו – אלו מצוות קלות. ודווקא על מצוות אלו יש שכר רב מאוד: "מה רב טובך".
מדוע יש שכר רב דווקא למצוות קלות? ומדוע הפסוק אומר שמי שמקפיד על מצוות קלות נקרא ירא שמים: "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ" (תהלים ל"א, כ)?
מסביר על כך השפת אמת: המצוות הקלות, המצוות הפשוטות של היום יום: ברכות, ציצית, תפילה וכו' אלו מצוות שמחד יש בהן חסרון – אדם עושה אותן מתוך הרגל, אין לו התמודדות קשה עם היצר הרע אבל מאידך יש בהן מעלה עצומה – האדם עושה אותן לא מתוך כוונה לקבל שכר. מצוות אלו אדם עושה מתוך אמונה, מתוך יראת שמים פשוטה, מתוך רצון אמיתי לקיים את דבר ה'. ולכן, מי שמקפיד על קיום "המצוות הקלות" נקרא ירא שמים.