מצרים וכנען - האנטיתזה של ישראל

"כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ" (ויקרא י"ח, ג). 

התורה מתארת את ארץ מצרים כמקום אשר ישב בו עם ישראל, ואת ארץ כנען כמקום אשר אליו ה' מביא אותם לשבת בו. נראה כי לא מדובר רק בתיאור היסטורי או גיאוגרפי אלא בשני מקומות שהעמים היושבים בהם מהווים את ההפך הגמור מישראל.

שני עמים אלו מוצאם מחם כמבואר: "וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן" (בראשית י', ו). חם, כזכור לא שמר על קדושת הזרע וכך גם בנו כנען. מצרים גם הם הלכו באותה הדרך ולא הקפידו על הנהגת חיי אישות ראויים כיאה לבני אדם, אלא הפקירו את זרעם כסוסים וכחמורים המתנהלים ללא כל קדושה ופרישות "אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם" (יחזקאל כ"ג, כ).

כנראה שלא בכדי זימן מסבב הסיבות שדווקא איתם ייאלץ עם ישראל, בעל חזון הקודש, להתמודד על מנת להשתחרר מהחושך שהם הביאו על האנושות בעולם, ויצא לאור גדול, אור לכל הגויים.

מחד, מצרים הינה הראש לארבע הממלכות המופיעות בדניאל הפועלות כנגד הגדרתם העצמית של עם ישראל כעבדי ה'. ולכן כאשר עם ישראל מבקש לקבל את עבדות ה' ולהיקרא עבדיו - מצרים ובראשה פרעה פועלים למנוע זאת.
מאידך, עמי כנען הינם העמים שרוצים לבטל את עבודת ה' כפי שתבוא לידי ביטוי בארץ ישראל בפועל ולכן נלחמים בישראל ומנסים להחטיאם. ראש המתנגדים הינו עמלק שמוגדר כראשית גויים אלו (במדבר כ"ד, כ).

מעתה מובן, מדוע דווקא כנגד שני גורמים אלו, מצרים וכנען, פועל ה' בכוח רב ושולל את בחירתם על מנת שיחטפו את עונשם ולא יישארו על פני הארץ, שהרי כל זאת למען פאר את שמם של ישראל נושאי שם ה' בעולם.