מקומו של התמים

החברה האנושית מלאת תככים ושקר: גינוני נימוסים, העמדות פנים, התחכמויות והסתרת האמת. משורר תהילים עומד מול החברה האנושית ומוצא עצמו בבעיה – הוא תמים, שונה מכל החברה האנושית. הוא אינו מוצא את עצמו בין כל גינוני הנימוסים (במקרה הטוב) והשקרים והשוחד (במקרה הרע) של החברה האנושית. הוא ישר מדי עבורה, לא לו העמדות פנים ומסכות.

במצב זה של בדידות ובידול מהחברה, משורר תהילים בוחר בניתוק מהחברה הקלוקלת ובהסתגרות בבית ה' כמקום המועדף עליו. בית ה' נבחר מפני שהוא מקום בו ניתן להיות תמים ואמיתי, ללא מסיכות או שקרים.

האדם התמים במזמור בטוח בצדקתו אל מול משפט ה'. ביטחונו זה מגיע מפני שהוא איננו מתחכם, הוא "תמים" – הולך בישרות, כפי שדורשת התורה בפסוק "תמים תהיה עם ה' א-לוקיך" (דברים י"ח, יג). רק אדם כזה יכול לדרוש מה' משפט, מפני שהוא ישר עם ה'.

בסופו של המזמור מתבצעת השלמה – "במקהלים אברך ה'" (יב). עד כאן היה התמים, המשורר, בודד במערכה. נבדל מהחברה שסביבו ולכן הוא גם גוזר על עצמו בידוד מוחלט בהסתגרותו בבית ה', מה שמבטא ייאוש מהחברה האנושית. אך עכשיו, בסוף המזמור, הוא מוצא לעצמו חברה חלופית – החברה שהוא מוצא בבית ה'. חברה טובה שאיתה הוא שמח להיות, חברה שעוזרת לו לברך את ה'. החברה שבבית ה' היא חברה שנוהגת בתמימות ובישרות, בה התמים מוצא את מקומו (הן הרוחני והן החברתי), בה הוא יכול להיות הוא עצמו ולא להתחזות למה שאינו.

סוכם ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך שיעור שהועבר בימי העיון בתנ"ך

לשמיעת השיעור המלא