משא ומתן מתוך כבוד

אין ספק שהנכס החשוב ביותר בו החזיק אדם בתקופת המקרא, הוא האדמה, או בלשון התנ"ך: הנחלה. החשיבות הזו עומדת בתשתית לא מעט מפסוקי התורה דוגמת אלה העוסקים בהקמת שם המת על נחלתו או בחלוקת הנחלות הדקדקנית בעת הכניסה לארץ, חלוקה המבקשת להבטיח כי לכל משפחה תהיה פיסת אדמה משלה שתעניק לה פרנסה אך לא פחות מכך – תייצר עבורה עוגן המאפשר זהות.

כיצד אם כן מעלה אברהם בדעתו לבקש מבני חת למכור לו את אדמתם?

את התשובה לכך מותירים הפסוקים בערפל, אולם המשא ומתן נפרש בפנינו במלואו ומעניק קריאת כיוון לאופן בו יש לגשת ולדון בנושאים נפיצים.

הנדבך החשוב ביותר, העובר כחוט השני לאורך כל המשא ומתן בין אברהם ואנשי חת הוא הכבוד הגדול שרוחש אברהם כלפי אלה, מהם הוא מבקש את הבלתי ניתן לבקשה:

אברהם מכנה את עצמו 'גר ותושב' למרות שיושבי הארץ רואים בו נשיא א-לוהים, ואברהם קד בפני עם הארץ (בעלי הקרקעות) כמו גם בפני עפרון החיתי, אליו הוא גם פונה במילים מהוססות:

"אַךְ אִם-אַתָּה לוּ, שְׁמָעֵנִי" (יג).

האם זהו אכן כבוד או גינוני מסחר אותם מכיר כל מי שנשא ונתן ושאף לצאת וידו על העליונה?

על פי פירוש הרמב"ן אברהם מבין היטב כי בקשתו עשויה לפגוע בטאבו הקדום החל על הקשר בין אדם לנחלתו וניגש בתבונה רבה לשאת ולתת אודות טאבו זה:

"וטעם ופגעו לי – כי היה עפרון עשיר ונכבד, כאשר אמר ביני וביניך מה היא  – ולא יהיה לו לכבוד למכור נחלת אבותיו, כענין נבות היזרעאלי (מלכים א', כ"א),  על כן לא הלך אברהם אליו להרבות לו מחיר השדה, ובקש מאנשי העיר שיפגעו בעבורו דרך כבוד. וטעם ויתן לי, ויתננה לי – שאחשוב אותה כמתנה, אם בכסף מלא אקחנה ממנו. ועל כן לא הזכיר לשון מכירה". (רמב"ן בראשית כ"ג, ח).

המפתח במפגש בין אחרים הוא כנראה מידת הכבוד כלפי האחר כנקודת מוצא בוודאי במשא ומתן בנושאים טעונים, נפיצים ורגישים.

באדיבות עמותת 'יסודות' - המרכז לליבון ענייני תורה ומדינה, במכללה האקדמית הרצוג