משא לסרגון

נבואות ה'מַשָׂא' בישעיהו הן קובץ נבואות על הגויים, אבל 'מַשָׂא' היא נבואה מסוג מיוחד. ה' יפקוד על גאוות הגויים ועל רשעתם, תוך שימוש בגויים אחרים (שגם יומם יגיע), ופקידה זו מתוארת בהרחבה, בעוד בקיצור רב מתוארת הישועה שתצמח לעם ישראל מתוך פקידה זו על הגויים.

"מַשָׂא בבל" - בפרקים י"ג ו-י"ד (עד פס' כז) - פותח בבבל "תפארת גאון כַּשְׂדים" (י"ג, יט), וחותם באשור: "לִשְבֹּר אשור בארצי ועל הָרַי אֲבוּסֶנוּ" (י"ד, כה), והוא מכוון נגד האימפריה האשורית, ששלטה גם בבבל הכשדית (כבר אז), במיוחד בשלב הפרו-בבלי של סַרגוֹן (='שַׁרוּ-כּינוּ' =המלך 'הנכון', 'החוקי'; 705-721 לפנה"ס). הוכחה לכך נמצא בפרק י"ד.

"הוי אשור שבט אַפּי" (י', ה-טו) מכוון לכיבושי תִגְלַת-פִּלְאֶסֵר, ו"מַשָׂא בבל", לבנו סַרגוֹן.

סרגון, שהגלה את שומרון, כבש ממלכות רבות בארם (=סוריה) ובפלשת, הקים באשור עיר בירה חדשה שנשאה את שמו – 'דוּר שַׁרוּכּין' – וטיפח מקדשים שהנהיגו גם פולחנים בבליים, למורת רוחה של אצולת נינוֵה.    

ביום ה' ה"אכזרי" (י"ג, ט) יבוא על האימפריה הזאת חושך שמימי* ורעש ארצי (שם, י-יג), וצבאות מָדַי יביאו עליה חורבן שממה כסדום ועמורה (שם, יז-יט).

כעבור כמאה שנה (612 לפנה"ס), החריבו צבאות מָדַי את נינוֵה** בירת אשור, והיא לא קמה עוד – "לא תֵשֵב לָנֶצַח, ולא תִשְכֹּן עד דוֹר וָדוֹר" (י"ג, כ-כב). את חורבות "אַלְמְנוֹתָיו" (=ארמנותיו; כב) חשפו ארכאולוגים צרפתיים ובריטיים כ-2500 שנה אחרי כן (מ-1820), במשך כמאה שנה.

____________________________________

* הרמב"ם במורה נבוכים (חלק ב, פרק כט) הסביר, שתיאורי יום ה' בשפת הנבואה מכוונים כמשל למאורעות היסטוריים, גם כשהביטויים מתארים אירועים קוסמיים.

** "מַשָׂא נינוֵה, ספר חזון נחום האֶלְקֹשי", מימי יאשיהו, מתאר את אותו החורבן המוחלט.

באדיבות אתר 929