משא נינווה

ספר נחום פותח במילים 'משא נינוה', ואכן, גורלה של נינוה, בירת האימפריה האשורית, הוא הנושא המרכזי של הספר. זמנו של נחום לא נזכר בפירוש, אולם מן הנבואות עולה הרקע ההיסטורי שלהן. הנביא חוזה את שקיעת האימפריה האשורית האדירה וחורבן בירתה נינוה (612), ומשווה אותה לנפילתה של נוא אמון, בירת מצרים (663 לפנה"ס). נפילתה של אשור נכרכת בנבואות נחום בישועתה של יהודה, אולם בשונה מנביאים אחרים אין בה תוכחה לעם. בסגנונו של הספר בולטים תיאורי קרבות מרהיבים, ושימוש בדימויים רבים ומגוונים.

פרק א פותח במזמור תהילה שעיקרו גבורת ה' הנוקם באויביו. המזמור פותח בתיאורי מידת הדין והפורענות (ב-ג). ובהמשכו (ד-יד) מפורטת מפלת אשור, במהלך התיאור משולבים שלושה פסוקים (ז, יב-יג) המתארים את גאולת ישראל.

א. בפסקה הפותחת את הפרק (ב-ג) חוזר שם ה' חמש פעמים, ומפורטות בו מידותיו בלשון דומה לזו שבהתגלות ה' למשה בחורב (שמות ל"ד,ו-ז) – השוו בין שתי הרשימות ובדקו אילו מידות מתוך הרשימה בשמות נזכרות כאן. מהי המידה שאיננה משתלבת במגמה הכללית של שאר המידות וכיצד ניתן להסביר זאת? היעזרו בדברי רש"י: 'ה' ארך אפים וגדל כח - גדל כח הוא והיכולת בידו להנקם ואשר לא מיהר נקמתו לפי שארך אפים הוא ומכל מקום נקה לא ינקה'.

ב. עמדו על הדמיון המילולי והניגוד התוכני בין פסוק ו לפסוק ז (זעמו – למעוז), ובין פסוק יב לפסוק יד, וחשבו כיצד תורם העיצוב הלשוני לבירור משמעות הנבואה. מהו שורש חורבנה של נינוה העולה משני חלקי הפרק.

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"