בתחילת הדיון משה מסכים לטענתו של קרח, ומעוניין לבדוק מי עוד ראוי לכהונה. אך ברגע שהוא מבין שיש כאן ערעור על מנהיגותו ועל בחירת אהרון, הוא נאלץ לבקש מה' שלא ישעה למנחתם, למרות שבקשה כזו תפגע ביחסיו עם העם.
פעמיים מציע משה לקרח את נסיון ההקטרה. משמעותו של הניסיון השני שונה לחלוטין ממשמעותו של הניסיון הראשון. בנסיון הראשון, הדיון נסב אודות השאלה אם אנשים נוספים יכולים להצטרף לכהונה. בנסיון השני השאלה היא אם אהרן ראוי לכהן ככהן גדול. כאן, אין אנו שואלים מי ממאתיים וחמישים האנשים ראוי לכהן במקדש, אלא מי מהם ראוי להיות כהן גדול.
את הסיבה לשינוי ניתן למצוא בפרשייה המפרידה בין שני הנסיונות - מחלוקת משה עם דתן ואבירם. עימות זה שינה את תפיסתו של משה, ולכן משה שינה את אופי הניסוי שהציע.
מדברי קרח, משה הבין שאין לו כל ויכוח איתו. אף משה, כמו קרח, פסול לכהונה, ולכן כאשר קרח ערער על הכהונה - משה התייחס לעצמו כאל משקיף מן הצד. לאחר ששמע את דבריהם של דתן ואבירם, הבין משה שהערעור אינו מצומצם לערעור על הכהונה, אלא כולל גם ערעור על מנהיגותו של משה ועל המעשים שעשה בשם הקב"ה. כיוון שכך, משה מסיק שגם הויכוח על הכהונה אינו רק שאיפה לצרף אנשים חדשים למסגרת הכהונה, אלא ערעור רדיקאלי על בחירת אהרן לכהן גדול. אפשר שחלק מהאנשים הם תמימים, אך קרח משתמש בהם לערער את מנהיגותו של משה.
כאשר משה הבין זאת - הוא מייד פונה לקב"ה בבקשה שלא יקבל את מנחתם, מכיוון שקרח ועדתו יפרשו את קבלת מנחתם כדחיית מנהיגותו של משה.
אמנם, בקשת משה מהקב"ה אינה חסרת מחיר. דווקא משה - שלאורך כל ימי המדבר נלחם כדי שהקב"ה יסלח לעם ישראל - צריך הפעם להעביר על מידותיו, ולתבוע מהקב"ה להעניש אותם. ברור לחלוטין שכתוצאה מתביעה זו, מנהיגותו תפגע. גם אם עם ישראל מוכן לשמוע למשה כאשר הוא רועה אותם במדבר ושומר עליהם מחמתו של ה', הוא אינו מוכן לשמוע לו כאשר הוא מבקש מהקב"ה להעניש אותם.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון