המשל בפרק זה מיוחד משאר משליו של יחזקאל, בהיותו משל כפול. יחד עם הביקורת לצדקיהו על מרדו בבבל, הוא רומז ביקורת כללית לישראל שמפרים את בריתם עם ה'.
ספר יחזקאל רצוף במשלים רבים, אך רק בפרקנו פותח ה' בקריאה: "בֶּן־אָדָם חוּד חִידָה וּמְשֹׁל מָשָׁל אֶל־בֵּית יִשְׂרָאֵל" (ב).
יתכן שהקדמה כזו נמצאת דוקא כאן משום שהמשל כאן הוא משל כפול: כאשר עם ישראל שומעים לראשונה את המשל הם לא חושבים על נבוכדנצאר ובבל. משל הנשר הלוקח את זרע הגפן נשמע מתאים לתיאור הקב"ה שגואל אותם ממצרים לארץ כנען, שותל אותם 'על מים רבים' ושפע ברכה, והם נוטים אל אלוהים אחרים.
לאחר שיחזקאל מבקש מהעם לפתור את החידה - "הֲלֹא יְדַעְתֶּם מָה־אֵלֶּה" (יב) - הוא מציג להם את המשמעות המחודשת: הנשר אינו הקב"ה כי אם נבוכדנצאר, והבגידה אינה ע"ז כי אם הישענות על מצרים.
המשל הכפול משרת שתי מטרות: ההטעיה המכוונת גורמת למשל להיחרט בזיכרון ובנוסף גורמת לבני הגולה להבין שנבוכנדצאר משמש כיד ארוכה של הקב"ה.
בהמשך יחזקאל אף חוזר ובמפורש ממשיל את הקב"ה לנשר: "וְלָקַחְתִּי אָנִי מִצַּמֶּרֶת הָאֶרֶז..." (כב). הפעם, הקב"ה לא שם את בני ישראל בארץ כנען, אלא את יהויכן ושאר הגולים בבבל. ע"י כך יחזקאל מבהיר לגולים שגלותם היתה מאת ה', שהם עדיין חלק מעם ישראל ואף יותר מכך: מהם תצמח הישועה.
הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער.