עד עכשיו הורגלנו לראות את תקופת המדבר כעונש על חטא המרגלים. בפרק שלפנינו מבאר משה כי ההליכה במדבר נועדה בין השאר גם ללמד את ישראל על תלותם בקב"ה. מסר זה הינו מסר עקרוני לקראת הכניסה לארץ.
פרקנו הוא חלק מנאומו של משה, ובדבריו אנו מוצאים זווית ראייה חדשה לגבי תקופת המדבר.
מדוע סבבו בני ישראל במדבר ארבעים שנה? עד כה התשובה לשאלה זו הייתה, שהדבר היה כעונש על חטא המרגלים, כפי שנאמר במפורש: "וּבְנֵיכֶם יִהְיוּ רֹעִים בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה... בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תַּרְתֶּם אֶת הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹנֹתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה" (במדבר י"ד, לג-לד). אולם כעת מבאר משה, כי לשהייתם של ישראל במדבר היו שתי תכליות נוספות (לפחות בדיעבד):
א. "וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֹלִיכֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו אִם לֹא" (ב) - כלומר, כניסיון וכבחינה לחוזק אמונתם של עם ישראל בקב"ה;
ב. "וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן הוֹדִעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם" (ג) - כלומר, כמסר חינוכי של ידיעת תלות האדם בקב"ה.
המסר השני עומד במרכז הפרשייה, שכן עיקרה של התזכורת לגבי תקופת המדבר הוא מסר עקרוני לקראת הכניסה לארץ. אז קיים החשש, שכאשר יגיע עם ישראל ל"אֶרֶץ טוֹבָה, אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם... אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ" (ז-ט), הרי שתחושת הרווחה תגרום לו לשכוח את ה' אלוקיו ולומר: "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה" (יז). לכן, חשובה בכל עת הזכירה של תקופת המדבר, שבה הוליך הקב"ה את עם ישראל בכל תלאות הדרך, ומתוך כך יגיע העם להכרה שהקב"ה - "הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל" (יח).
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'נקודת פתיחה' בהוצאת מכון צומת