במבט ראשון עצת יתרו נראית כל כך פשוטה עד שלא מובן מדוע משה לא חשב על כך לבדו. מתשובתו של משה מתברר שמשה כרך יחד את הודעת חוקי האלוקים ותורותיו עם עשיית המשפט על מנת להדגיש שמטרת המשפט היא בראש ובראשונה ללמד את העם מהו רצון ה'.
דמותו של יתרו מעוררת בלב הקורא יחס של כבוד וחיבה. יתרו מרחיק נדוד אל לב המדבר ורוצה להיות שותף לחוויית היציאה ולהודות בפומבי "עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְיִשְׂרָאֵל" (ט). יתרו הוא גם איש מעשה גדול היודע לאתר ברגישות ובתבונה את הדברים הצריכים תיקון.
תבונתו המעשית מתגלה בשעה שהוא צופה בדרך ניהול המשפט על ידי משה חתנו: "וַיֹּאמֶר מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב" (יד). נראים הדברים ששאלתו של יתרו היא שאלה רטורית, שניתן אף לעטרה בסימן תמיהה: "מה הדבר הזה אשר אתה עושה לעם?!" ובתמיהה זו מקופלת תוכחה – המודגשת במילה "לְבַדֶּךָ", לאמור: מדוע אינך משתף אחרים עמך?
ובאמת שאלתו של יתרו היא כה פשוטה ומובנת מאליה עד שאתה תמה: האם היה משה זקוק ליתרו כדי להכיר במשימה הבלתי אפשרית שנטל על עצמו? דומה שהתשובה לכך נעוצה בדברי משה עצמו. משה עונה ליתרו ואומר "כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים. כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְאֶת תּוֹרֹתָיו" (טו-טז).
משה אומר כביכול לחתנו: אין המשפט שאתה רואה דומה למערכת המשפט המוכרת לך, שכל תכליתה העמדת הסדר החברתי על כנו. משימתי שלי היא בראש ובראשונה ללמד את העם מהו רצון ה' "וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְאֶת תּוֹרֹתָיו", ולאור יעד זה אני נדרש לשפוט בין איש ובין רעהו.
לאור דברים אלה נבחן את תשובתו החוזרת של יתרו. יתרו אינו חוזר בו אמנם מביקורתו על משה (יז-יח) אך בהמשך דבריו מסייג יתרו את ביקורתו וממקד אותה במלאכת השיפוט בלבד (יט-כב): את חוקי הא-לוהים משה בלבד יביא אל העם אך במלאכת המשפט הוא ישתף אחרים.
נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הסדרה 'מעט מן האור', בהוצאת ספריית בית אל בשיתוף תנועת אורות