לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:

 

בפרק ג' הנביא עובר לסירוגין בין נבואות על ישראל לנבואות על העמים. בתחילת הפרק שב צפניה ומפרט את מצבה המוסרי המעוות של 'העיר היונה' (א-ד), הרומזת ככל הנראה לירושלים, ואת משפטה (ה-ז). מכאן הוא עובר לתיאור משפט העמים ותיקונם לעתיד לבוא (ח-י), ושוב חוזר אל תיקונה של ירושלים והשארית שתוותר בה (יא-יג). הפרק חותם בנבואת נחמה לירושלים (יד-כ).

א. פירוט חטאי העיר פותח בארבעה 'לאוין' (ב) ואחר כך עובר למעשים השליליים של ארבע קבוצות בעם: השוו בין פירוט החטאים והחוטאים כאן ובפרק א' – מה באופי החטא מתחדש בפרקנו?

לֹא שָׁמְעָה בְּקוֹל

לֹא לָקְחָה מוּסָר בַּה'

לֹא בָטָחָה אֶל אֱלֹהֶיהָ

לֹא קָרֵבָה.

ב. 'כִּי אָז אֶהְפּך אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה' (ט)

הנבואה בפסוקים ט-י רומזת לסיפור מגדל בבל בבראשית י"א,א-ט. תנו דעתכם למילים המשותפות: שפה, ברר/בלל, פוץ, שם, ולתפקידן השונה בשני המקומות: מה תפקיד השפה בשניהם? כיצד היא קשורה לחטא ולתיקון המתואר כאן?

ג. 'רָנִּי בַּת צִיּוֹן הָרִיעוּ יִשְׂרָאֵל שִׂמְחִי וְעָלְזִי בְּכָל לֵב בַּת יְרוּשָׁלִָם' (יד)

נבואת הנחמה משופעת בתיאורי שמחה – ה'עליזות' מוזכרת בנוסף לנבואה זו, עוד פעמיים בנבואות צפניה בהקשר הפוך: ב',טו; ג',יא. עמדו על הניגוד העמוק בין שני סוגי העליזות – ממה היא נובעת בכל מקום?

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"