בסדר קריאות ה'הוי' מבטא הנביא תהליך של הידרדרות מבזבזנות וכניעה לתאוות, עד להשחתה מוסרית כללית של החברה.
שש קריאות ה'הוי' של הנביא מבטאות את הידרדרות העם במהלך הזמן, עד לחורבנם הרוחני (ובעקבותיו גם הפיזי).
בהתחלה העם בונה בתים וחורש שדות בצורה בזבזנית וחסרת התחשבות: "הוֹי מַגִּיעֵי בַיִת בְּבַיִת שָׂדֶה בְשָׂדֶה יַקְרִיבוּ עַד אֶפֶס מָקוֹם" (ח). האנשים חושבים שמגיע להם הכל, הם בונים רק לעצמם וללא התחשבות בעניי עמם. העם נמצא במקום חמדן ואנוכי.
בהמשך, במקום להשקיע בדברים בעלי שימוש, הם משקיעים במיוחד בזמן לשתייה: "הוֹי מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר שֵׁכָר יִרְדֹּפוּ מְאַחֲרֵי בַנֶּשֶׁף יַיִן יַדְלִיקֵם" (יא). הם קמים במיוחד לשם סיפוק תאוותיהם, ואין להם טיפת עניין בעבודת ה'. החברה עברה מבזבזנות פיזית לבזבוז רוחני, של זמן ועיסוק.
בשלב השלישי - "הוֹי מֹשְׁכֵי הֶעָוֹן בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא וְכַעֲבוֹת הָעֲגָלָה חַטָּאָה" (יח). העם נעשה מודע לחטאיו, וממשיך בהם במודע ובזדון. הוא מודע לבעייתיות שבמעשיו, אך כבר לא אכפת לו כלל מדבר ה' או מהזולת.
חברה המתנהלת כך מגיעה במהירות למצב של ריקבון וטשטוש הגבולות המוסריים: "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר" (כ). העם מתחיל לבסס את דרך חייו על ערכים שגויים ולהצדיק אותה.
בשלב הבא כבר אין זיכרון של התרבות שהייתה בעבר - העם בטוח בצדקת דרכיו ובחכמת מעשיו. "הוֹי חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם נְבֹנִים" (כא).
ובשלב האחרון חוזר העיסוק במעשיהם ובתאוותם, אך כעת החטא כבר אינו נעשה בחוסר מודעות, אלא הוא מומחיותו של העם, דרך חייו ומושא גאוותו: "הוֹי גִּבּוֹרִים לִשְׁתּוֹת יָיִן וְאַנְשֵׁי חַיִל לִמְסֹךְ שֵׁכָר" (כב). החברה הגיעה לנקודת השפל המוחלט - כולם חוטאים, כולם מודעים לחטאותיהם, וכולם מתגאים ומצדיקים את כל הסיטואציה.
בנבואה זאת מתאר הנביא כיצד חברה המתרכזת רק בגשמי וברווח האישי מידרדרת במהירות לשחיקה מוסרית מוחלטת ולמתירנות לכתחילה.
הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער